#עוטי הקשקשים# פרק 5

"ששש.." השק הוסר מעל פניו של איידן, נותן לו הזדמנות נוספת לסקור את החוטפים. הוא התעוור לרגע כשקרני השמש תקפו אותו מכל עבר.
היצורה הייתה די גבוהה, לבושה בגדים נוחים ורחבים המתאימים למאמץ גופני. שיערה המימי נשפך בשחור כחלחל על כתפיה והסתיר פנים עגולות וסגלגלות כפני גוויה. עיניה ריצדו בתכול ים כשקירבה את ידה והצמידה למצחה זוג משקפיים רחבים. היצור נראה די דומה- שיערו הכחול השתטח על ראשו כאילו לא ראה מסרק מעולם, ועיניו העבירו באיידן את אותו זרם של עצב שהרגיש כשהתעורר בביתה של פלייר, מרוקן וחסר אונים.
"מי אתם?" שאל איידן ברעד. "אני אודרי, וזה אחי ת'ורן. אתה וודאי איידן, לא כך?" קולה של אודרי בקע ללא היסוס מבין שפתיה העבות, מעביר באיידן דקירת פחד למשמע שמו. "אם אתם מחפשים את פלייר, היא לא בבית." איידן הרים את מבטו באומץ, מנסה להפגין ביטחון. "לא באנו בשבילה." חיוך קטן התפשט על פניה של אודרי, היא הנהנה בשעשוע כשתורן עזר לאיידן לקום. "אם ככה אז בשביל מה חטפתם אותי? למה אני חשוב לכם?" אודרי גילגלה את עיניה מאחורי עדשות המשקפים. "עקבנו אחריכם מהחומה, לא היה קל- אבל הנה אנחנו, ואתה שואל למה..?" איידן התבונן בתורן בשעה שדיבר. האחים העבירו מבט חפוז ואחר נאנחו במתואם. "אנחנו יודעים מה אתה, איידן."

"אני לא יכול לעזוב בלי פלייר ושינגאמו!" קולו של איידן שב וחזר על אותו המשפט כשהאחים ההידרות ניסו להוביל אותו בחזרה אל המכונית. במאמץ אדיר הטיח את ראשה של אודרי בגג הרכב, מחלץ ממנה צוויחה מבחילה ומספר קללות עסיסיות. "די, נמאס לי! תכניס אותו אתה!" קראה אודרי לעברו של תורן במושב הנהג. "אני אומר שנקשיב לו." בתגובה זכה למבט נזעם. "מה? הוא לא יסכים אחרת, והדרקונים עשויים להיות.. שימושיים. אני לא מאמין באלוהים, אחות, רק בגורל." אודרי נשכה את שפתה ואחר נאנחה בקולניות. איידן חייך בנצחון ונכנס פנימה, נוסע בחזרה אל ביתה של פלייר.
פלייר ישבה אל הספה, מודאגת. "איך הוא נעלם? הוא לא יכול היה ללכת כל כך רחוק." גאמו לצידה נראה פחות מודאג מההיעלמות הפתאומית ויותר מיחסה של פלייר לדבר. "אנחנו לא מכירים אותו באמת, יכול להיות שהוא הידרה- או גנב." פלייר הנדה בראשה בכעס. "הוא היה תחת השגחתינו, שינגאמו, והוא ללא ספק לא היה במצב מתאים לרדת וללכת דרך ההרים." את השיחה קטעה דפיקה מהוסה בדלת. גמו מיהר ופתח. "מה לעזא-" קרא, חומק משק חום שהיה אמור לנחות על ראשו. "אתם מנסים לחטוף אותי?!" הבחורה שמולו קיללה בתסכול והסתערה עליו בציפורניה, מנסה להכניע אותו- אך הוא היה מוכן. הוא אחז בידה וסובב אותה אחורנית בנעילה. פלייר מיהרה אל הדלת בבהלה. בראותה את המכונית פערה את עיניה. "זה איידן." הלחישה בקשי נשמעה על קול טפיפותיה בדרכה אל המכונית. תורן הוריד את חלונו. "הילד התעקש שנביא גם אתכם." פלייר הביטה בו באי אמון. היה לו משהו בעינים, לזר הזה, משהו מוכר.. צער אמיתי וטהור על עצמו וקיומו. פלייר נרתעה מההזדהות שהרגישה עם האיש הזר לה לחלוטין, ובכל זאת הינהנה באיטיות. "גאמו! יוצאים להרפתקא."