מחנה קייץ – פרק 8 : חשבתי שאוכל לשכוח

"יאמי!" אמרתי בשנייה שדחפתי את האורז לפי. "אוכל תמיד יותר טעים שרעבים" אמרה קלברס, "ואני מאוד רעבה!" אמרה וטרפה את האוכל במהירות של מישהו שלא אכל 300 שנה. כולנו צחקנו עליה והיא טענה שזה ביכלל לא מהר, פשוט אנחנו אוכלים לאט. אחרי ארוחת הצהריים כולנו שוחררנו, ויכולנו לעשות מה שרצינו , כל עוד אנחנו לא יוצאים מגבולות המחנה כמובן.

"אמת או חובה?" שאלה אותי טרייסי ביזמן שכל הצריף (אני, קליסוס, טרייסי, קורי וקלברס ) שיחקנו אמת או חובה עם בקבוק רייק של קולה. "אמממ… חובה" עניתי, דיי פחדתי ממה שיכלה לבקש מימני לעשות. "טוב… אמממ…. איזה משימה ניתן לך?" שאלה טרייסי, "היתייעצות!!" צעקה טרייסי בקול צווחני וכל הבנות היתכנסו בחדר של האמבטיה, מעניין איזו משימה הם ייתנו לי. כעבור כמה דקות צעקה טרייסי "סיימנו את ההיתייעצות!! תיזהרי נרו!! את בחיים לא תאמיני שחשבנו על משימה כזאת קשה!" ובאותו רגע היתחרטתי שבחרתי בחובה. כל הבנות יצאו שחיוך מרוח על פנייהן, "טוב, מוכנה לישמוע?" שאלה קורי וצחקה. "כן…. רגע לא! זה משהו קשה?" שאלתי, "אם זה לא היה קשה זה לא היה כייף" ענתה לי קלברס וצחקה גם היא. "המשימה שלך היא: להבריח בקבוק קולה מחדר האוכל." אמרה קליסוס וכולם צחקו, חוץ מימני. "אוי לא…" מילמלתי.

כעבור רבע שעה בערך היינו (אני וקלברס) בדרך לחדר האוכל. היה קר נורא, ושתיינו לבשנו מעילים מעל הפיג'מה. כעבור כמה דקות היינו ליד דלת חדר האוכל. קלברס הוציאה מפתח, ופתחה את הדלת, "בהצלחה" אמרה לי וצחקה. ניכנסתי לחדר, היה חשוך וכימעט לא ראיתי כלום. הלכתי לעבר המקרר שמול השולחן האחרון בצד ימין, ופתחתי אותו, היו שם מלא בקבוקי מיץ. חיפשתי בקבוק קולה בין כל הבקבוקים, הזזתי איזה 20 בקבוקים עד שמצאתי אותו. טוב אז עכשיו נישאר רק לצאת מיכאן. פיתאום שמעתי צעדים מכיוון הדלת שמימנה האנשים המבוגרים שבמחנה ניכנסים. הדלת ניפתחה ואור בקע מאחוריה, "יש כאן מישהו?" שאל קול מוכר, ניסיתי להיזכר מאיפה הקול מוכר ותוך שניות ניזכרתי, זה היה הקול של הטבח שהכין לנו את האורז הטעים. "אוי לא…" מילמלתי כשבקבוק הקולה ביידי. היתרכזתי, לא היה לי מושג למה. ואז, כשהיסתכלתי על היד שלי, שהיחזיקה את בקבוק הקולה, נעלמה, אבל הקולה עדיין הייתה ביד שלי. היסתכלתי על הגוף שלי, וגם הוא נעלם. אני בילתי ניראית? שאלתי את עצמי, וכמובן שלא ידעת את התשובה.
הטבח היסתכל על בקבוק הקולה, שמיבחינתו ריחף באוויר. "ואי, כניראה שאני ממש עייף, אני כבר הוזה…" אמר וסגר את הדלת. רצתי לעבר הדלת, ושם קלברס חיכתה לי, ומיד אחרי שסגרה את הדלת, נהפחתי ליהיות ניראת שוב. שתינו צחקנו בצחוק משוגע, כיאילו שהישתכרנו, ורק אחרי שגמרנו לצחוק, ניזכרתי שאני צריכה לישאול אותה איך זה שנייהייתי בילתי ניראת. "קלברס, את ראית שהפחתי לבילתי ניראת?" שאלתי, "כן, כמובן" אמרה. "איך עשיתי את זה? זה חלק מהכוח שלי? כי פיתאום אני מתחילה לאהוב אותו." אמרתי וצחקתי. "כן זה חלק מהכוחות שלך, וביזכותם יש לנו קולה!" אמרה קלברס ושתיינו צחקנו. כעבור כמה דקות כבר היינו בפתח הצריף, ודפקנו על הדלת, "מי זה?" שאלה טרייסי, זיהיתי את הקול שלה. "הקולה!!" אני וקלברס צעקנו. טרייסי פתחה את הדלת וצרחה "יש קולה!!!" קליסוס וקורי היגיעו אלינו וצחקו ואמרו "אנחנו לא מאמינות שהצלחת" וכל מיני. אני וקלברס סיפרנו להם את קול מה שקרה, והם צחקו. "את רואה, הכוחות האלה לא כל כך רעים אחרי הכל" אמרה לי קליסוס. והחלק הכי טוב כל הליילה עשינו מסיבת קולה והישתכרנו לגמרי, כן מקולה.

ולסיפור הזה מתאים המישפט מהשיר:
'אכלנו במבה, שתינו קולה! אכלנו במבה שתינו קולה!'