טראון רגון והדרקון השחור פרק אחד חלק ב'

בדרך כבר התחלתי לחשוב שארפי השתגע.
הוא מלמל דברים כמו: "מה הוא עשה שם? קסם המוזרות הגדול?" או: "מה הוא בדיוק? דרקון–נמר- איש?"
כשנמאס לי מזה והייתי בטוח שארפי השתגע שאלתי: "לאן אנחנו הולכים? מתי אנחנו מגיעים? ועל מה אתה מדבר בדיוק?"
"אנחנו הולכים לטוטם הגדול, הגענו עכשיו ועל זה אני מדבר." ארפי הצביע על הטוטם הגדול, טוטם בגובה שלושה מטרים ועליו מצוירים החיות זאב, נמר ונחש. לא הבנתי על מה ארפי מדבר. עד שראיתי אותו. איש שנראה רגיל בגובה מטר וחצי, אבל אם היית מסתכל על החלק התחתון שלו היית רואה זנב דרקון בצבעים ירוק, כתום וחום.
הגב שלו היה מופנה אלינו אבל בכל זאת התרחקתי וחיכיתי שהוא יתקוף אותנו. אבל הוא לא עשה כלום, רק ישב שם, למרות זאת ארפי נראה כאילו הוא עומד להתעלף. אני בטוח שאם לא היה חשוך שם הייתי רואה שהוא חיוור.
כשכבר חשבתי שהכול יהיה בסדר, הוא הסתובב אלינו. העיניים שלו היו ירוקות זוהרות, כמו של חתול, והשיניים שלו היו צהובות וחדות כתער.
"שלום, גיבורי הדרקון." הוא אמר באכזבה. "טוב, רק שניים מכל השישה. אבל אני לא דואג אם אתפוס אתכם השאר יבואו אלי."
ואז הוא נעלם בעננה של ערפל.
מעלינו שמעתי שאגה, הסתכלתי על הכוכבים וראיתי דרקון שחור. כלומר לא שחור בגלל הלילה, הסתכלתי טוב וראיתי שכל גופו היה שחור. הדרקון הסתכל עלינו בעיניים שחורות כמו הלילה וצלל לתקוף אותנו.