הפגיון | פרק 4 : שנייה , אני מנסה לעכל .. מה ?!

הבטתי בצפייה בקתנת' , שנראה כאילו אכל משהו מקולקל לארוחת בוקר או משהו .
פראוס ניקק את ניביו בנוחות ופיהק . הם שלווים לגמרי ! אדישים !
זה כבר הטריף אותי . זזתי הצידה , חומקת מכנפיו החמימות של קתנת' . עמדתי מול שניהם שמצחי מאדים , ורק עכשיו שמתי לב למצב הנוראי שבו אני נראית , הצמה שעשיתי הייתה מבלוגנת לגמרי .
" אמרון הקדוש ! לעזאזל , זה לא כזה קשה ! תפתח ת'פה שלך , אתה , " אמרתי והצבעתי על קתנת' בחמת זעם , עייניו היו פעורות , " ואתה ! פראוס , תמצא לך חיים !" צרחתי .
אחרי כמה דקות , ששניהם נראו המומים לגמרי , שמתי לב מה אמרתי .
חרדה גאתה בי , ".. בבקשה.. ?" הוספתי , לחיי מסמיקות בהדרגה , והפחד ממוות מטייל בי .
שני הדרקונים הביטו אחד בשני ופרצו בצחוק מלגלג . כרכתי את ידי סביב רגלי בעדינות , ממלמלת דברים לא מובנים בעליל . הסומק שרפרף על לחיי קודם , כבר לא נמצא שם , אלה לחיים אדומות מאוד וחיוך נבוך . זה כ'כ לא מאפיין אותי ! הובכתי כרגע על ידי שני דרקונים , טיפשים , וחכמים .
ניגודים מוחלטים .
הרגשתי לא נעים .. הם צוחקים , עלי .

אחרי שנרגעו – מצאו את עצמם מחדש , הם נזכרו במצב המתוח ששורר באוויר .
" אז למה לי לא להתקרב אל היצור הקטן והמוזר הזה ?" שאל פראוס בשובבות .
חיכיתי בסקרנות , שגאתה בליבי בנוקשות ובמין הרגשה שורפת כזו .
קתנת' פתח את פיו , לקח את רגלו הקדמית קדימה , את האחורית אחורה , ואת כנפיו פרש למעלה – במלוא גודלם השמיימה . את זנבו הוא השטיח על המדף והביט בפראוס במבט שהיה יכול להרוג .
" אתה – לא – רואה ?" שאל אותו , מבטא כל הברה והברה בשקט . קולו הנקי היה הדבר היחידי שנשמע באווויר , מפלח את הדממה .
מה הוא לא רואה ? שאלתי את עצמי בסקרנות , מה כבר אפשר לראות בי ?
המצב עצמו טילטל אותי והכאיב לי , שניהם הסתירו ממני דברים . אני לא אוהבת את זה .
הבטתי בהם : שני דרקונים טהורים ועדינים , ניביהם החדים יכולים לשסף כל דבר , כוחותיהם בלתי יתוארים והדבר הכי חשוב ? אני מפחדת מהם .
פראוס הביט בי בריכוז , סורק כל איבר בגופי , לאט לאט . מבושה כבשה אותי , לפתע כל הפגמים שבי נראו לי בבירור , פגיעים וחשופים . החותם שלי , הדרקון-האדום , גירד בצלעותי , כנראה מרוב מבוכה , זה קורה הרבה בזמן האחרון .
פראוס נעצר על צלעותי , מבטו כאילו נוקב בי . ממש כאילו מבחין בסימן .
לפתע עינייו נהפכו כחולות זוהרות , גופו דומה להם . הוא נענע בראשו וחבט במדף –
לא ידעתי איך להגיב , הפחד והאימה .. וההפתעה נקבו בי וטילטלו אותי בחוזקה . לקחתי את רגלי והתקדמתי במהירות לעברו של קתנת' , בעוד מבטו של פראוס " הולך " אחרי . הוא המשיך לזוז ללא הרף , כל גופו מכחיל , זוהר לגמרי .
אני חושבת שאני צורחת , אני חושבת שאני מבוהלת , אבל כל הרגשות שבי התערפלו . מי יודע מה הוא מסוגל לעשות , פראוס ? אף אחד לעולם לא הצליח להכיר בכוחותיהם המרובים של הדרקונים , לפענח את סודותיהם . אפילו הם לא מסוגלים לדעת הכל .
כל התנופה שנתתי כדי להגיע לקתנת' בזמן התנקמה בי , הגעתי במהירות רבה מדי ונתקלתי בו .
הוא איבד את שיווי המשקל , מנופף בכנפיו במהירות ממררת , ונוהם . קתנת' סגר את לועו באוויר וזינק מהמדף , מנופף בכנפיו ונוסק מעלה . עכשיו אני לבד .
" את !" צעק פראוס , היה נראה כאילו הוא בשליטה . גופו המכחיל התעגל במהירות לכל מיני צורות והוא זינק קדימה . היה נדמה לי שהוא הולך להתקע בי , ולהרוג אותי בדחיפה קלה מהמדף . לא ידעתי איך להרגיש . כמעט כל הרגשות האפשריים נגעו בי , ואז צעקתי .
פרץ כוח , סגול , יצא ממני , מאזור צלעותי . נהמה חייתית שלא נשמעה כמוני נפלטה מפי וגופי שרף . שרף , עיקצץ פעם .. התחושה הרעה נעלמה , ואיבדתי עצמי בתוך תחושת כוח מפחידה .