הפגיון | פרק 2 – חלק א ' : הפעם הראשונה .

הדרקון הסגול הביט בי , מתענג על רגעי השמש , כמו חתול גדול ויפיפה .
ניסיתי למצוא משהו לומר , פתחתי את פי לסירוגין וסגרת אותו . השתוקקתי לדעת מה שמו , אבל שום ניסוח שהרכבתי בראשי לא התאים .
" אנחנו נחשבים חברים . את יכולה לשאול . " אמר לי , סוגר את עיניו , מתענג .
ההפתעה נקבה בבטני , וגרמה לנשימותי להשמע מקוטעות במקצת , " מה שמך ?" שאלתי בפשטות , תוך שניות מספר התחרטתי על כך בכל ליבי . יכולתי למצוא לכם ניסוח יותר מעניין ושופע שיתן בי , בת אנוש עלובה , עיניין !
" הממ .." מילמל , קולו עמוק וחודר , " שמי הוא קתנת' . "
הדרך בה ביטע את שמו , בפעם הראשונה , העבירה בי צמרמורת . גלי הקול שלו , שאמר את השם , רעדו , ונתנו לכך משמעות אחרת . זה היה נהדר , מהפנט חושים .
" וואו .. " פלטתי , התחושות שהרגשתי רטטו בי , זה היה .. מהפנט ! רציתי לחוות זאת שוב .
" מה ?" שאל אותי , פותח את עיניו באיטיות . הוא פיהק , והעביר את לשונו הכחולה על שפתיו .
" אתה לא הרגשת את זה ?" שאלתי אותו בחזרה , לא עונה לו על שאלתו , אבל עונה לו בעקיפין : הרגשתי משהו .
קיתנת' הוריד את ראשו מטה , בצורה שהשעין אותו על רגליו הקדמיות . הוא המהמם לעצמו משהו , והיה נדמה שהוא שקוע במחשבות מעניינות .
התיישבתי , כי רגליו כבר הכלו לכאוב , והושטתי לו את הארנבת שצדתי ממש כמה שניות לאחר שהבחנתי בו . הוא בלע אותה ברעבתנות וקול פיצוח העצמות נשמע , כנראה למרחקים .
קיתנת' המשיך להרהר לעצמו , כנראה שהוא חושב על משהו מעניין . הבנתי במעומעם שזה יקח זמן , ולכן , הנחתי את ראשי בחשש על מרכז בטנו , כאילו היה כרית . הוא עצר את הירהוריו לרגע , הביט בי בריכוז , וחסר להרהוריו – נותן לי אישור , שחוצפתי , עברה בשלום . קיתנת' כרך את זנבו הסגול והיפה סביבנו , כמין מעגל . דוקרנים שחורים מבצבצים בכמה נקודות . חייכתי , וחיכיתי .

הרגשתי נשימות חמות סביבי פני , ושמעתי לשון מלקקת ניבים . מישהו הולך לאכול אותי ?
השארתי את עיני סגורות , בחוזקה . " קומי כבר . " שמעתי קול עמוק ומתנגן .
פתחתי את עיני לאט , והבחנתי שכבר החושך ירד . התרוממתי על רגלי בקפיצה ונתקלתי פנים מול פנים בקיתנת' , צעקת בהלה נפלטה מפי . " אוי , נו .. בואי . " אמר לי , מתח את כל קומתו הגבוהה והחל להתהלך לכיוון אינו ידוע . " מה אתה עושה ?!" שאלתי אותו , שוחכת את נימוסי איפשהו מאחור . נערתי את רגלי , בתוך הנעל נתקעה אבן מעצבנת שסירבה לזוז ממקומה , דבר שגרם לי לחלוץ אותה בבעיטה ולהוציא את המטרד .
" אני לוקח אותך לתעופה קצרה . לא מעניין אותך לדעת איפה אני גר ?" שאל אותי , מזלזל במקצת . אבל לא היה לי אכפת , הסרנות גברה עליי ואכלה אותי מבפנים תוך כמה שניות .
" ברור שאני רוצה !" צווחתי בשמחה כמו ילדה קטנה , והגברתי את הקצב שלי למין הליכה רובוטית מהירה , מנסה להדביק את קיתנת' מהר ככל הניתן . הוא נעצר וסובב את ראשו הגדול והאכזרי , מביט בי בעיניו השחורות כמעט לגמרי , פסים כחולים מהבהבים נרקמים בהם .
" אני עדיין לא יודע מה הוא שמך . " ציין , " הגידי לי . "
אני חייבת לציין שהתלבטות עברה בי , ובטשתי בחול במגפי השחורים .
" לין ." אמרתי מיד . שמי מהדהד בחלל היער .
קיתנת' הביט בי בסקרנות – " לין ? זה לא שם נפוץ . " קרא .
" אני יודעת , הורי קראו לי כך בגלל זה , " השבתי לו והרמתי את חולצתי קצת למעלה , חושפת סימן של דרקון אדום ליד צלעותי .- " דרקונית החתימה אותי שנולדתי , עוד לפני שהחליטו להתמסר לדוכס ." עניתי לו , ממש כפי שמורדת הייתה עונה . עם לא הייתי מורדת , לא הייתי מזכירה את החלק האחרון . השבתי את החולצה למקומה הראוי והמשכתי ללכת .
קיתנת' ענה רק לאחר מספר רגעים , " אין הרבה דרקוניות פה .. " השיב בעצב . דבריו נשמעו כמו מלמול כבד , אבל מלא רתיעה . " תעלי . " אמר . ותמונה של גבו הופיעה בראשי , דבר לא שגרתי בכלל . זה גרם לי לקפוץ אחורנית באימה ולנער את ראשי . דחפתי את ידי לעבר רקותי , מעמעמת את הלחץ . " תרגעי , זה אני . " צחק , וחייך את אותו חיוך מוזר .
נאנחתי בכבדות והתקרבתי לעבר קשקשיו החלקים , מעבירה את ידי בעדינות . תקעתי את רגלי השמאלית במרווח בין אחד הקשקשים ודחפתי את עצמי למעלה .
קשקשיו התגלו כמחוספסים , ואוייבים מושבעים לירכי . חיפשתי מקום יותר נוח , שלא יפצע אותי במהרה . מהר מאוד מצאתי שקע בין הגבנון שלו לבין צווארו , שנוח מאוד לישיבה ממושכת .
הבטתי בחזרה אל פניו של קתנת' , מגלה שצפה בי בכל הזמן הזה . ראשו היה מסובב הצידה , סורק אותי וחיוך חושף שיניים על פניו .

" איפה אתה גר ?.. " הצלחתי לחלץ מפי לאחר שהתרגלתי לתנועותיו של קיתנת' , לאוויר הדל וללחץ שהופעל על אוזני . תעופה נגלתה כדבר כיפי מאוד , ומעורר חושים .