הפגיון | פרק 1 – סיפור חדש : אלאכדה .

נעצרתי . הדרקון הענקי הביט בי , גדול וגבוהה כ'כ .
" שלום ." אמר בקול עמוק ומתנגן , כאילו לועג לי .
הרגשת היריאה התפוצצה בכל גופי ולא ידעתי מה לעשות בכלל. כהתחלה שמטתי את הארנבת שצדתי , " את יודעת שזה אסור , נכון ?" שאל אותי , כמעט צוחק . הוא התיישב , מקפל לאיטו את כנפיו הסגולות , כל מיני כרומים סגולים וורוידים כחולים התקפלו יחד איתן . מדהימים .
" כ – כן .. " מילמלתי , או לפחות ניסיתי להוציא קול נורמלי מפי הרועד .
" את מצחיקה אותי , יצורה בעלת שתי רגליים . " קרא , בעוד שפתיו נמתחות אחורנת בחיוך מבחיל , חושף ניבים , אבל אכשיהו , כל דבר שעשה נראה מכובד ואלגנתי . כמעט חינני .
" סל – סליחה ." גמגמתי . שנית , בצורה שממש לא מתאימה לי .
" למה את לבושה כמו זכר ?" שאל בתמימות מזויפת . " ולמה את כאן ? עוברת על החוק ?"
הדרקון הסגול הרים את כפתו ושלף אחת מציפורניו השחורות , העבות והארוכות , מכניס אותה לפיו וכמו בני אדם , פשוטים , כוסס אותה ברעשנות . מעשיו גרמו לי להירגע במקצת .
" אני .. אני .. אני לבושה ככה , כי אני רוצה . לדעתי זה יפה . " התחצפתי , העזתי .
" את לא תמצאי זכר ככה . לפחות תחזרי אחריהם .. " מלמל , מתפוצץ מבפנים בצחוק לגלגני שהצליח להחניק . חיוכו חושף הניבים נשאר עומד על שפתיו . " עכשיו , אולי תעני לי על שאלתי הקודמת ? על תדאגי , אני לא עובד בשביל הדוכס . " אמר , מזכיר את שמו של הדוכס בשלווה .
דרקון אינו עובד אצל הדוכס ? מוזר . כמעט הזוי .
הרגשתי את הרצון לספר לו הכל משתלט עלי כמעט לגמרי . בהפתעה גמורה פתחתי את פי , " אתה מנסה לקרוא את מחשבותי ?!" שאלתי מיד .
" תעני לי על שאלותי ?" שאל קודם , בקול עמוק , מקסים וחינני ואפילו אלגנטי .
החנקתי את הכעס שלי וריסנתי את פי , " אני כאן , כי אין למשפחתי אוכל , וכמובן שהבת הבחורה צריכה לנסות לפרנס אותם . " עניתי , וניסיתי בכל כוחי למצוא את שמץ ההתחצפות שתמיד נמצא . בלעתי את רוקי , " ואם אפשר לדעת , דרקוני , מה איתך ?"
הוא התרומם , מניד בראשו בכוח . כפותיו הסגולות , מחוסות קשקשים עבים ובוהקים , רוקעות בכעס על האדמה . הפחד ממוות מתקרב כמעט הכניע אותי מיד .
" איני רוצה לעבוד אצלו . הוא משעמם אותי ." אמר . הוא הפתיע אותי , דבריו נאמרו בנימה כ'כ ילדותית , מפתיעה . " חוצפנית , את ." הוסיף , מרתק את מבטי המופתע לשלו .
הוא סקר את לבושי הצבאי , " מאיפה השגת את הבגדים הללו ?" שאל . ידעתי למה הוא מתכוון – מאיפה יש לי בגדי צבא ? זה לא רק לבנים ? ואם כבר , איך יש לי את האומץ ללבוש אותם ? אין לי יחוס מיוחד כלשהו . התגובה המידית שלי הייתה חיוך , חיוך גדול .
הוא הביט בי בסקרנות , מחייך אליי בחזרה . " אבי שירת בצבא , לפני מותו . ואני , כדי לרכוש לו כבוד , החלטתי ללבוש אותם . " השבתי לשאלתו , ממעיטה בפרטים ככל הניתן .
" הממ .. " המהמם הדרקון הסגול , " אם כבר מדברים על כבוד .. את אינך מתנהגת כראוי . איפה הקידה ? הנימוסים ? " שאל , שאלה רלוונטית מאוד .
" אני איני קדה , אבל אני מרסנת את שפתי . תקח את זה כ.. כהצגת כבוד ראויה . " ניסיתי . קיוויתי מאוד שדברי לא יובילו למותי , כמעט מוזר ככל שזה נשמע , הוא יכול להרוג אותי בהבזק מהיר אחד של מבט רצחני . דרקונים הם חיות מדהימות ואלגנטיות , רובם עובדים אצל הדוכס , מרצונם . אי אפשר להכריח דרקונים , אף פעם . אפילו לא הדוכס . אבל הוא משתמש בהם כדי לשלוט בנו , תושבי אלאכדה – הארץ שלנו . מעל לדוכס כמובן , יש את מועצת הדרקונים .
מועצת הדרקונים הלו הם שלושה דרקונים זקנים .. מאוד , תפקידם הוא פשוט לשלוט . הם אכזרים ומכוערים . פ'חח , הלוואי שאפגוש אחד מהם כדי להחטיף לו איזו מכה הגונה .
מעליהם , ניצב השליט של הכל , יותר נכון שני שליטים . דרקון עתיק יומין , אמרון , ובת לוויתו , אלפית , שרה . הם שליטים נהדרים , בילתי ניתנים לערעור . אך כוחם אינו הגיע אלינו , תושבי אלאכדה , חבל . הדוכס שופך את כוחו פה , מחליט על שפיכות דמים רבות .
הדרקון הביט בי , החיוך הישן עדיין ניצב על שפתיו . " את מוצאת חן בעיני ." קרא , ונשכב על האדמה , מביט בי ישירות . עכשיו גובהו היה כשלי .
" אני שמחה ."
" וגם אני ."