החג של שורקי
חג הסוכות, הוא חג מיוחד
חג שאוהב אותו כמעט כל אחד!
חופשה ארוכה ובה שני חגים,
הלא את שמחת תורה לא מעט שוכחים!
ולחג הסוכות עוד קצת מאפיינים,
האמנם אפשר לשכוח את ארבעת המינים?
ולא רק זה, עם קצת דלק ובנזין,
בסוכה משקים את כל האושפזין!
אך כמובן, קיימים אנשים שלא מתים על סוכות,
בעיקר קופאיות, עובדי זבל ומנקות,
ואולי גם ילדי האשפתות,
שבונים סוכה מסוגי נייר וממחטות.
ושלא נדבר על כמות השירים,
שני שירים בלחץ עם חרא מסרים.
פטיש מסמר נקח מהר? שלומית בונה סוכה?
למה אי אפשר ישר לקפוץ לחג החנוכה?!
ויש כמובן, את הצד האחר והטוב
הצד שאת חג הסוכות מעריץ ולא מפסיק לאהוב
הילדים הקטנים שחגים בשמחה ללא הפסקה
ומכינים עוד ועוד קישוטים לסוכה
וסוכות מעוטרות בקישוטים מיוחדים,
והתקהלויות של כל מיני אנשים,
ההרגשה הטובה של האחדות,
שמאפיינת ברובה את היהדות.
ויש את שורקי, אדם פשוט עם ילדות עשוקה
שבמהלך חג סוכות מתגנב הוא לכל סוכה וסוכה.
ולא כי הוא פושע, גנב או מחבל,
כי סוף סוף הוא יכול לישון במקום סגור, עם הגנה וצל.
תגובות (6)
אפשר לראות בברור ששורקי היא הדמות הראשית בסיפור, ואין ספק שניתן לראות את הזלזול בחג הסוכות בכל אחד ואחד מין הבתים שלך, מושלם! אין מילים! יצירתי! פאביולס! ינקרדבל! אמייזינג!
תודה מותק!
אהבתי מאוד את הסיפור אבל יש לי רק שאלה אחת – למה שמת את זה בז'אנר סיפורי דרקונים? באמת שגרמת לי לגמרי לצחוק בקול רם.
בכל מקרה, אהבתי מאוד את מהלך הסיפור, שבהתחלה תיארת את חג הסוכות שלו יש שני צדדים ולמרות שתיארת מעט מאוד את שורקי ולפי הכותרת של הסיפור כל הסיפור חיכיתי לראות מתי הוא יופיע, הוא היה דמות משמעותית בסיפור שמאוד סיקרנה אותי. דמות שבעצם לא שייכת לשני הצדדים שתיארת ובכל כך קצת משפטים הצלחת לתאר את שורקי. מדהים.
דרך אגב,
זה שיר או סיפור?
התייחסתי אל זה בתור סיפור אבל אני באמת לא יודעת…
היי!
קודם כל, תודה רבה!
האמת שסתם בחרתי בז'אנר הזה. כשסיפור ממוקם בז'אנר כזה לדעתי זה די מצחיק. אז למה לא? :)
ואגב, זה סיפור בחרוזים.
חג שמח!
חח אוהו מר מזון, כתיבה נעלה ומוצלחת, בעלת כישרון בל יתואר!!- לילדים בכיתה ה.
אני באמת מנסה להביןהאיך גם אתה וגם המשתמש סטוריס 3 (שבעקרון יש לכם בדיוק אותו סגנון כתיבה ואני בטוחה עכשיו ב85% שזה אותו בנאדם בעל שני משתמשים) מעיזים להעביר ביקורת צולבת כמו שהעברתם עח הסיפורחם שלי, במקרה והכתיבה שלכם לא מתקרבת אפילו בקצת לרמת הכתיבה שלי, כמו אני בדרך כלל אומרת, די הר מזון היקר, באמת, די! את כמות הפאדיחות העצמיות שמותר לאדם לעבור ביום- כבר עברת פעמיים. מקווה שתרים את רמה הכתיבה שלך לפני שתעביר ביקורת כה פוגעת וכמובן לא נכונה, על הסיפורים שלי.
חמודה, מכירה את הפתגם "אין הנחתום מעיד על עיסתו"? סביר להניח שלא.
בכל מקרה, כדאי לך ליישם אותו.