הדרקון של מימי- 1

" אתה חייב להיות כזה?!" צרחה מימי למעלה. דרקון, אדום, גדול ויפה ומרשים, עופף מעלייה, מחיייך. " לעזאזל איתך! אמא שלך הייתה הרבה יותר טובה!" הדרקון נחת בשלמות, וכרך את עצמו סביבה. היא חיבקה אותו. " אוווו…." אמר קול זדוני מלמעלה. הם היו באמצע אמטדיון, עמוק. למעלה היו המושבים למטה, עמוק יותר היה המופע. מימ י הסתכלה למעלה. אריקה עמדה שם. שמלתה מתנפנפת ברוח. שמלה שחורה, פשוטה, אך יפה באופן לא מזהיר. מפחיד אפילו. אן ניסה להתחבא מאחורי מימי. " תרגע" לחשה לו. והוא רק התכווץ מאחוריה. היא ליטפה את זנבו בחיבה. " איזה חמודים אותם!" אותו קול נוטף ארס. " חלאס אריקה!" אמרה מימי בקול נוזף. " שושושו את. לא נאות לדבר ככה לבת אצולה!" אמרה אריקה, מחייכת. " נודניקית שכמותה." אמרה לעצמה מימי. " בת המלך, אמורה לפחות לשבת עכשיו בכרכרה בדרך לטקס המטומטם הזה שלכם." אמרה מימי. גם, כמנסה להתחכות אחר הקול המעצבן הזה. " המף! הרי את יודעת שנשארתי!" אמרה וניפנפה בשיערה הבלונדיני. שתיהן נראו אותו הדבר. עף קטן, פרצוף אליפטי, שיער בלונדיני קצר לשתיהן היו עיינים כחולות . הן היו אותו הדבר. רק אחת שחורה והשנייה אדומה. לשתיהן היו שמלות בצבעים שלהן. שמלות כאלו עם עיטורים זהובים, על ראשיהן " כיפה" בצבע שלהן, עם עיטורים זהובים. " תעזבי אותו בשקט!" צרחה מימי. בניפנוף שיער שחצני, יצאה אריקה מהאיטצדטדיון. מימי נהמה וזרקה פגיון למקם שבו אריקה עמדה. לפני כן. " תרגעי!" גרגר בשפתו, אלן. " שתוק!" אמרה לא, וחיבקה אותו. "אני אוהב אותך" לחש. למה מימ י לא ידעהלמה הוא מתכוון?!