דרקון הירח-פרק 1:הזמנה ונפילה.

"קומי כבר!" צעקה אחותי התאומה וניערה את גופי.
"התעוררתי." עניתי בקול ישנוני.
"דרקון בחוץ! עכשיו!" צעקה אחותי בהתרגשות.
"ריינה תרגעי," אמרתי והתיישבתי במיטתי "יש בחוץ דרקון. מאיזה סוג?"
"דרקון קרח," אמרה ריינה אוטומטית "מסוג כסוף. טפרים שחורים. אוכף עם סמל 'דרגס'."
אחותי התאומה ריינה ידועה בכינוי 'חנונית הדרקונית הפחדנית ביותר בעולם', ריינה יודעת הכול על דרקונים אבל פוחדת מהם מאוד. זאת הסיבה שאני רוכבת על הדרקון הכחול שלנו, רייט.
לפני מאה שנים האנשים אילפו את הדרקונים , מאז דרקונים עוזרים לאנשים ומחברים אליהם נפשית או פיזית.
דרקון שמוותר על כוחו מרצון ומעביר אותו לבן אדם עושה זאת מתוך חברות או מתוך זקנה, כשבן האדם מקבל את כוחו של הדרקון הוא משתנה והופך להיות דגרון- יצור שחציו אדם וחציו דרקון.
"יש הודעה?" שאלתי.
"כן! בשבילך!" אמרה ריינה "בואי כבר!"
התלבשתי במהירות ורצתי לכיוון הפארק בעקבות ריינה, במרכז הפארק עמד דרקון כסוף (נראה לי שזה לטאי עליון)- ועליו ישבה נערה שחורת שיער עם פתק בידה. על הפתק התנוסס סמל 'דרגס' המוכר.
"את הרוכבת סול אוקרו?" שאלה הנערה.
"כן." עניתי.
הנערה החליקה מגב הדרקון והתקרבה אליי, היא שמה את הפתק בידיי.
"אני איירה," אמרה הנערה "וזה הדרקון שלי, אורק. אני רוכבת של מכון הדרגס וגילינו שאת מתאימה להצטרף אלינו. שאר הפרטים נמצאים בפתק, אני אשאר בעיירת סימרו עד קבלת תשובה."
הנהנתי לאות הבנה.
"תודה," אמרתי "נשמח לארח אותך בעיירת סימרו. אני אראה לך את בית הדרקונים שלנו."
הובלתי את איירה ואורק לבית הדרקונים, איירה שמה את אורק באחד התאים והחלה להוריד ממנו את ציוד הטיסה.
פניתי לרייט.
"שלום דרקון," אמרתי וליטפתי את ראשו עטור הקרניים "מוכן לצאת לטיסת בוקר?"
-כמובן!- ענה רייט בשמחה.
התחלתי לשים על רייט את האוכף והמושכות, כשסיימתי תפסתי במושכות והובלתי את רייט אל הפארק.
-אני מוכן לצאת לטיסה.- אמר רייט.
"אז קדימה!" קראתי.
עליתי על גבו של רייט והדרקון החל לרוץ, רייט חבט בכנפיו בקרקע ונסק לשמיים.
בהתחלת הטיסה רייט רק הסתובב באוויר, בהמשכה שמתי לב שאנו מתחילים ליפול במהירות.
"מה קורה כאן?" שאלתי את רייט.
-כנף שורפת.- אמר רייט.
הדרקון שלי קיבל מכה בכנף, הוא לא יכול לעוף ככה.
אני ורייט צללנו למטה אל מה שנראה כמו מותנו הוודאי.