אש הדרקון פרק 7

פרק 7
אחרי שהתאוששתי, הסתובבתי טיפה באזור, ראיתי פסלים של דרקונים, וחרבות תלויות על הקירות, ומגנים שעליהם מצויר דרקונים, המשכתי להתקדם בעודי בוחן את המקום, ואז ראיתי דלת ענקית שמסביבה יש קורות מזהב, ושכל הדלת עשויה מקטיפה אדומה רכה, נגעתי בקטיפה האדומה מעט והזזתי את אצבעותיי מעט.
"וואו" אמרתי, ההד שלי נשמע בכל המסדרון, ואז ראיתי את הידית, היא הייתה בצורת דרקון שמלופף בניין מוקטן, הידית הייתה בצבע כסף, משכתי את הדלת לכיווני, ואז היא נפתחה, היה שם בלטות מזהב, (מי שעיצב את המקום אהב זהב) והקירות היו מראות,התקרבתי עליהם מעט, ושנגעתי המראה זזה כמו טיפה שנופלת בנהר, התקדמתי לעבר הסטנד שהיה נמצא מולי, ושם היה פסל של דרקון, עם פה סגור, שיש לו רווח קטן, ובתוך הרווח היה נמצא ספר, התקרבתי מעט לעבר הספר, ומשכתי אותו החוצה,
"זה היומן של החצוי דם הדרקון הראשון שהיה קיים" נשמע פתאום קול מוכר, הרמתי את מבטי וראיתי את סטפני, שיערה היה משוך לקוקו, שממנו יוצאות שערות שחורות, ועיניה הירוקות נצצו עם האור,
"איך ידעת שאני פה?" שאלתי והעברתי את ידי בשערותיי החלקות והחומות,
"עקבתי אחרייך" היא אמרה וחייכה מעט,
"אני יחזיר את זה למקום, אני נשבע" אמרתי וניסיתי לדחוף את הספר למקומו, אבל לא הצלחתי,
"הספר הזה שלך עכשיו, הספר ילמד אותך כל מיני מהלכים על הדרקון שבך, ועל עצמך מעט. הספר הזה הוא המדריך הטוב ביותר, ואני שמחה שמצאת אותו" היא אמרה והלכה, הלכתי בפיגור של 2 דקות אחריה ואז היא פנתה לעוד מסדרון, רצתי כדי לראות את המסדרון, אבל אז, היה שם רק קיר, בלי שום פתח,
"חזרתי" אמרתי והחזקתי את הספר בידי הימינית,
"יופי.. אתה לא מת" אמר ברונד והמשיך בעיסוקיו,
"היי, מצטערת על מקודם, לא הייתי צריכה להכריח אותך להוציא אש על הפעם הראשונה" אמרה מליסה והתקדמה עליי טיפה,
"אני שמחה שאתה חי" היא חייכה והתקדמה לעבר המטבח,
"אז.. מה זה הספר הזה?" שאל ברונד,
"זה היומן הראשון של החצוי דם הדרקון הראשון" אמרתי, מליסה הפילה את המזלג מרוב ההפתעה, וברונד התקדם עליי,
"איפה מצאת את זה?" הוא שאל,
"פה במסדרון, יש דלת אדומה ענקית עם קורות מזהב, פתחתי את הדלת ומצאתי את זה שם" אמרתי,
"אתה הוזה, אין פה שום מסדרון שבקצהו יש דלת מוזהבת" אמר ברונד והתקדם לעבר הדלת, הוא פתח אותה ואז היה שם רק שדה פשוט, עם דשא ירוק רטוב מטל.
"רואה?" הוא שאל והצביע השדה,
'אין מצב' חשבתי לעצמי,
"כן.. כנראה סתם הזיתי" אמרתי והלכתי לחדרי. ידעתי שזה לא נכון, כי גם סטפני הייתה שם, שכבתי על המיטה והתחלתי לקרוא.