אש הדרקון פרק 6

פרק 6
"מה זה אומר?" שאלתי אותה,
"הנבואה מדברת על היין והיאנג, החלק הכהה והחלק המואר. שהם ימצאו את האבן הקדושה, ואז יעירו את המתים לחיים, ויהיה כאוס גדול בין המתים לחיים, ובסוף כתוב "נקמת הצללים אז תתעורר, מה שאומר שהצללים יהיו אחראיים לזה" אמרה סטפני והזיזה מעט את שיערה.
"אז מה אנחנו אמורים לעשות? אני לא יין ואת לא יאנג" אמרתי ושמתי את ידי מעל ראשי.
"את האמת שאנחנו כן, בצורת הדרקון שלנו, אני דרקון לבן, ואתה דרקון שחור. ששני הצבעים האלה מסמנים את היין והיאנג" היא אמרה, ומצמצה קלות.
"נכון! יאללה בואי נתחיל למצוא את האבן ההיא" אמרתי בהתרגשות,
"עדיין לא, צריכים לאמן אותך. כדי שבפעם הבאה שנפגוש אנשי צללים, תוכל לנצח אותם מבלי ל 'הפעיל' את הדרקון. יצאנו מהמערה, לעבר מדרגות, הייתה שם דלת כסופה, היא פתחה אותה ושם חיכו כל חצויי הדרקון שנבחרו, מליסה מלפני שנתיים, ברונד משנה שעברה, ועוד מלא חצויי דרקון שנבחרו משנים קודמות.
"עכשיו אתה מאמין לי?" שאל ברונד וחייך, צחקתי מעט,
"אני ייאמן אותו" אמרה מליסה והצביעה באי רצון מפני שאף אחד לא רצה ללמד אותי.
יצאנו החוצה לעבר משטח הוקי עצום, שלא היה עצים ברקע או חיפושית קטנה, אלא רק משטח לבן וקשיח.
"אוקי, תנשום. תיקח אוויר, ותוציא אוויר. תרגיש את האש שזורמת בתוכך. ואז תשחרר אותה" היא אמרה וכיוונה את ידה לעבר השמיים ומהיד שלה יצאו להבות סגולות.
"אדיר" אמרתי לעצמי ולא הפסקתי להתבונן בזה,
"עכשיו תורך" היא אמרה,
'פשוט לנשום, לקחת אוויר, להוציא אוויר. להרגיש את האש, ולשחרר" אמרתי והושטתי את ידי כלפי מעלה, יצאו מיידי להבות בצבע אדום בהיר, והלהבות התחילו לקבל צורה מיוחדת של דרקון, צורה של ג'וש כדרקון.
"נקמת הצללים אז תעורר!!!!" צרח מישהו בראשי ומיד נחתי על הרצפה, והכאב. הכאב הנוראי שהרגשתי,
"היין מהאבן יזהר…
היין והיאנג יתחילו בריקוד הנצחי…
בשערי המוות יקומו המתים…
ויהרסו את החיים!!!!!
נקמת הצללים אז תתעורר" נשמעה הנבואה בקול מזוויע, וצורם,
"די!!!" צרחתי ושמתי את ידיי על אוזניי, הרעש המשיך יותר חזק ויותר חזק, עד שהכול נהיה שחור.
ראית עיגול מוזהב בקצה של החושך, וראיתי גם אבן פשוטה רגילה.
"תבחר, אם תבחר באבן הרגילה, אתה תישאר לנצח חצוי דם דרקון, אבל אם תבחר באבן הזהובה חייך יחזרו להיות כמו שהיו מלפני שלושה ימים"
"אני בוחר באבן הרגילה, אם כל החסרונות שיש שם, אני לוקח אותה" אמרתי ולקחתי את האבן.
התעוררתי שלצד גופי סטפני, מחזיקה את ידי הימינית, ברגע שהתעוררתי היא משכה את ידה לעבר גופה.
"אתה בסדר? התאמצת שם יותר מדיי" היא שאלה,
"כן" אמרתי, היה עליי מטלית רטובה במים קפואים,
"היה לך 132 מעלות חום" היא אמרה,
"אני בסדר" אמרתי והסתובבתי לצד השני של המיטה,
"אני בסדר…" אמרתי ובידי הייתה תמונה של אחותי, ושל אימי, "זה היה לך בתיק וחשבתי שאולי זה יעזור לך" היא אמרה וחייכה.