אש הדרקון פרק 2

פרק 2
"תקום כבר, אתה מאחר ב2 דקות" אמרה גברת טיילור והפליקה לי עם העיתון,פתחתי את עיניי לאט, וברגע שהתעוררתי היא ניצלה את הרגע
"למה התעוררת עכשיו? אתה לא חושב שיש אנשים שרוצים לקנות פרחים, או צמחים בשעה הזאת?" היא אמרה לי וישר העיפה את השמיכה הדקה ממני, נתנה לי את החולצה השחורה ואני עמדתי במקום, מתבונן בה.
"לא נראה לי שמישהו ער בשעה הזאת" אמרתי בעייפות ולבשתי את החולצה,
"בכל זאת השעה 6 בבוקר" הוספתי ונחתי על המיטה,
"אין זמן לנוח, קדימה תעבוד עכשיו" היא אמרה לי והוציאה אותי מהחדר.
לקחתי את המעדר, שחיכה לי מחוץ לגינה, החזקתי בו והתחלתי לעדור את האדמה, הרוח הקרירה עברה בין שערותיי החומות והשמש התחילה לצאת.
"יותר מהר" מחתה עליי גברת טיילור,
"בסדר" אמרתי והתחלתי לעדור מהר יותר, בדיוק בשעה הזאת 6:05 בא הדוור ומחלק את הדואר, התקרבתי עליו, ולחצנו ידיים,
"מה יש משהו מיוחד?" שאלתי,
"לא, רק הרגילים בשביל גברת טיילור, אה ויש מכתב שהגיע בשבילך. רשום שם סודי בהחלט רק העיניים של טוני ארקוס יכולים לראות זאת" הוא אמר והושיט לי את המכתב, היה עליו בול. פתחתי אותו וראיתי הזמנה:

"טוני ארקוס, אתה מוזמן לטקס הבחירה
בעוד שלושה ימים. בשעה 16:00 באזור הבחירה
מ."
קראתי לעצמי את המכתב פעמיים, שפשפתי את עיניי כדי לוודא שמה שאני קורא נכון.
"נו למה אתה מתעכב?" שאלה אותי גברת טיילור והתקרבה עלינו.
"בהצלחה" אמר לי הדוור והלך, דחפתי את ההזמנה לכיס הימיני שלי, קרעתי את המעטפה וזרקתי אותה אל תוך הדשא.
"קרה משהו?" היא אמרה והורידה את משקפיי השמש שלה, שזה מפתיע מאוד כי היה שמש,
"לא. סתם הדברים הרגילים" אמרתי והלכתי להמשיך לעדור את האדמה.
כל העבודה בשמש גרמה לי לחשוב, איך אני יוצא בעוד שלושה ימים ביום עבודה, בול שיש עומס, לטקס הבחירה?
"אולי אני לא ילך" אמרתי לעצמי.
"אמרת משהו?" היא שאלה,
"לא" אמרתי והמשכתי לעדור את האדמה, הזעתי ברמות שאי אפשר לתאר. אחרי העבודה הקשה, לקחתי את ההזמנה, ושמתי אותה בתיבת הזיכרונות שלי, זו תיבה מעץ, שעליה יש תמונה שלי עם אבי מחיקים ידיים ומחייכים, יום לפני התאונה, פתחתי את התיבה, והיו שם מיליוני תמונות שלי ושל ההורים שלי, חייכתי מעט שראיתי תמונה שלי עושה פרצוף מצחיק ביום הולדת של אימא שלי.
"אני מתגעגע עליכם בכל יום שעובר" אמרתי וירדה לי דמעה על הלחי שלי. הנחתי את ההזמנה בתיבה, נעלתי אותה ושמתי אותה מתחת למיטה שלי.
"רק עוד שלושה ימים, והטירוף הזה נגמר" לחשתי לעצמי ונרדמתי.