אשליית החבר

טוב לפני שיוצאים עליי עם לפידים וקלשונות אני לא חושבת שכוווולם ככה.
אבל הרוב כן.XD
אז בנות?
מחפשות חבר.
כשהן מוצאות מישהו ובאמת אוהבות אותו, הן חיות בעולם המושלם שלהן ואפילו לא שמות לב עד כמה לקויה המערכת יחסים שלהם לפעמים..
לפעמים הבנות מייחסות את הטייטל :"חברררררררר" כדבר הכי הכי שאין מעליו ואין מתחתיו..
לא פעם ולא פעמיים הייתי צריכה לאסוף את השברים של חברות שלי שהחבר שלהן נפרד מהן.

הבעייה היא לא הפרידה,
הבעייה היא שהן יותר מדי נכנסו לבועת מחשבה הזאת של "שום דבר לא ישתבש עכשיו, החיים שלי מושלמים" ככה שהנפילה כל כך חזקה שההלם בועט חזק.

לא רק זה, אבל אם כבר פתחתי את סוגיית החבר אז נעבור לעוד משהו שמרגיז אותי:
אם בן נחמד אלייך- ישר את מתחילה לחשוב דברים.
ואל תגידו שזה קורה רק לי!
מישהו בא מדבר איתך, צוחק איתך, ואת כבר מכינה את האולם לחתונה.
מה הלחץ?!
אני שמעתי גם מלא מקרים של בנות שרק אוהבות מישהו כי הוא חתיך… השפלות שבשפלות פשווטט..

אני חושבת שאולי אצל בנות דתיות זה הרבה יותר חזק הנושא הזה… כי הן בכלל מתרחקות מקשר עם בנים (לא מדברת על בנות בבני עקיבא) וזה יוצר בעיה בעתיד.
חוסמים אותנו מגיל אפס מפני חצי עולם, ואז מצפים מאיתנו למצוא בעל -_-
זה פשוט מתסכל. הייתה תקופה שחשבתי שלא יהיה לי חבר בחיים בגלל הדבר הזה… ההפרדה המיותרת הזאת.
ואני יודעת שזה בגלל הלכות דתיות, שאני ממש לא אכנס אליהן עכשיו חחח ,אבל אני חושבת שזה יותר מדי מוגזם! בסוף זה יגרום לאי נוחות (משני הצדדים) ולתחושה מביכה בין בן ובת שיהיה להם קשה לתקשר כי הם יכנסו יותר מדי ללחץ..
אז. זהו. טוב. בייי.
תלונות בע"מ..