שרפה

"את יודעת שאת מעצבנת!" צעקתי.
"מה כבר עשיתי???" צעקה רוני.
"מה כבר עשיתי, את שואלת. כאילו שאת לא יודעת מה עשית!" צווחתי.
"נעמה, די," אמר לי איתמר בשקט.
"לא רוצה!" המשכתי לצרוח.
"נעמה, אני רואה עשן בגינה שלך, מבחוץ לחלון!" צווחה רוני.
הסתכלתי על החלון.
"רוני, את צודקת."
במהירות רצתי אל התיק שלי, כדי לקחת את הפלאפון שלי ולהתקשר למכבי האש, אבל הטלפון לא היה בתיק! אני לבד בבית עם רוני המעצבנת, ואין לי פלאפון נייד!
רצתי לסלון, כדי לקחת את הטלפון נייח, ולא מצאתי אותו שם!
"מה אפשר לעשות!" צרחתי.
"קודם כול להירגע," אמר איתמר, הוא כזה רגוע.
הסתכלתי דרך החלון. שם ראיתי איש, שצועק: "הצילו!". ראיתי לידו קופסת של גפרורים עניקיים.
חשבתי מה לעשות. פתאום, הסתכלתי על כיור במטבח. ראיתי את הברז פועל. הלכתי לכיור, וראיתי בתוכו סיר ענק מלא במים. נזכרתי שלפני חצי שעה רחצתי כלים, וכשסיימתי לרחוץ כלים, הגיעו איתמר, חבר שלי, ורוני, חברה שלי. אז שכחתי לסגור את הברז, שזה טוב, כי עכשיו אני יכולה לכבות את השרפה!
"איתמר!" צעקתי, "תקשיב. יש כאן סיר מלא במים. אפשר לכבות איתו את השרפה!"
"הצילו!" שמעתי אותו צועק, "אני בשרפה!"
לקחתי במהירות את הסיר ושפכתי אותו על השרפה, אבל זה לא היה מספיק מים.
"חייבים מכבי אש," היא אמרה. ג'ריקן של 20 ליטר מים היה בידה.
"הג'ריקן!" צעקתי, "הג'ריקן של מים מהים, שאספנו. תני לי אותו, עכשיו!"
בשיא המהירות אני ורוני שפכנו את המים על השרפה, ואחרי שהשרפה כובתה, ראינו את האיש הזה עם הגפרורים העניקיים בורח.
רגע, זה אבא של איתמר! והנה איתמר רץ אחריו, וקורא: "אבא! אבא! אבא! נו, בוא אבא!"
הם חזרו הביתה בסוף, כלומר, נראה לי…
אבא של איתמר, עשה מעשה נורא, צריך להתלונן למשטרה. אבל אם אני אתלונן למשטרה אז איתמר כבר לאם אי יהיה חבר שלי… ומה יקרה אם אימא שלי תתלונן למשטרה?
בדיוק אז אימא נכנסה הביתה.
"מה זה?" שאלה, "החצר נראית כאילו היה קודם שרפה…"
שתקתי אני ורוני.
"אני אלך," אמרה רוני.
"מה קרה פה?" חקרה אימא.
"אבא של איתמר שרף את החצר," עניתי, והסברתי לה הכול.
אימא הוציא את הניד שלי והטלפון הנייח מתיקה. היא התקשרה למשטרה והתלוננה על אבא של איתמר. איתמר נשאר חבר שלי, שזה שמח…