שושנה החתולה | ה – החתול דן

החתולים התכנסו בפחי האשפה הגדולים שבקצה היישוב. כולם כעסו, ייללו ורטנו ודרשו להעניש את שושנה. כולם – חוץ מתמר, אחותה הגדולה של שושנה.
"ש ק ט!!!" קראה תמר בקול, וכולם השתתקו מייד. הם מעולם לא שמעו אותה צועקת. תמר הייתה החתולה הרגועה והשלווה ביותר ביישוב, ומעולם לא הרימה את קולה. "זו בכלל לא הייתה שושנה!!!" קבעה תמר.
"כן?!" לגלגל עליה לילוּ השמן, "אז מי זה היה בדיוק? הרי הרבה מאיתנו נפגעו משושנה אתמול. והיום – פוף! היא נעלמה! והנה, מישהו לקח את כל האוכל שבמחבוא! מי זה עוד יכול להיות?!"
"ש-ו-ש-נ-ה!!!" צעקו כולם, "זו בטוח שושנה!"
תמר התרגזה מאוד, "האם אי פעם," תקפה אותם, "האם אי פעם עשתה לכם שושנה משהו רע? האם העליבה מישהו מכם?"
כולם שתקו ונענעו בראשם לשלילה. שושנה באמת היתה תמיד חתולה טובה וחברה של כולם.
"אז איך אינכם מתביישים להאשים אותה בדברים שכאלה, אפילו בלי לשמוע אותה קודם?" כעסה עליהם תמר, "אולי יש משהו שאתם לא יודעים!"
"ואת כן יודעת משהו שאנחנו לא יודעים?!" ענה לילו בלגלוג, "רק בגלל שהיא האחות שלך את מגינה עליה!"
"זה החתול דן!" קבעה תמר, "אני בטוחה שזה החתול דן! חכו ותראו!"
כל החתולים הביטו זה בזה בפליאה, הם מעולם לא שמעו על חתול בשם דן. אבל לפני שהספיקו לשאול את תמר מי החתול הזה, זינקה תמר מהפח – ונעלמה!
החתולים התפזרו וחזרו לפחים שלהם, חושבים לעצמם – מי זה החתול דן הזה שעשה להם כל כך הרבה צרות? ואיך ייתכן שמעולם לא שמעו עליו? היו חתולים שחשבו שתמר סתם מקשקשת – אין באמת חתול כזה, והיא רק רצתה שיפסיקו לכעוס על שושנה אחותה. כך חשב למשל לילו השמן.
בינתיים יצאה תמר לחפש את שושנה. היא רצתה למצוא אותה ולשאול מה באמת קורה פה, למה היא מתנהגת בצורה משונה כל כך. אבל גם היא לא הצליחה למצוא את שושנה בשום מקום. היא התחילה לדאוג לה – אולי באמת קרה לה משהו?
רק ביום הבא, הבינו כולם מה באמת קרה והתביישו מאוד.
למוחרת בבוקר ראה לילו השמן את שושנה יוצאת מהחורשה. הפרווה שלה הייתה מרוטה ומלוכלכת, והיא בקושי הצליחה ללכת. כשהתקרבה אליו, שם לב שהיא תשושה לגמרי. לילו שכח את הכעס שלו כלפיה ושאל אותה: "שושנה, שושנה! מה קרה? הכול בסדר? האם החתול דן עשה לך משהו?"
"החתול דן?!" הופתעה שושנה, "מעולם לא שמעתי על חתול שכזה… אבל אני בקושי מצליחה לזוז, עזור לי להגיע לתמר אחותי, בבקשה!"
חתולי היישוב הופתעו מאוד לראות את לילו השמן עוזר לשושנה המרוטה ללכת ברחוב אחרי שאתמול האשים אותה כל כך. כולם הלכו אחריהם, כי רצו לדעת מה קרה, ומי זה החתול דן.
כשהגיעו שושנה ולילו אל הפח של תמר סוף סוף, כבר היו שם כל חתולי היישוב. תמר שמעה את ההמולה וקפצה החוצה מהפח. היא הופתעה לגמרי כשראתה שיירה גדולה כל כך של חתולים, ולפני כולם – לילו עם שושנה החבולה והתשושה.
מיהרה תמר אל אחותה וליקקה אותה. "מה קרה לך אחותי?" שאלה אותה בעדינות, "את נראית נורא! חיפשתי אותך אתמול בכל מקום!"
"יש לך משהו לאכול?" שאלה שושנה בשקט, "כבר יומיים שלא אכלתי דבר!"
"לא אכלת?!?!" אמר לילו פתאום, כשנזכר שצריך לכעוס עליה, "אבל הרי גנבת את כל האוכל מהמחבוא! איך את אומרת שלא אכלת כלום?!"
שושנה נעצה בו מבט מאיים, והחתול נבהל ונסוג לאחור. בדיוק אז, נשמע קולו של מלכישוע, שהגיעה אליהם בריצה. "מצאתי את האוכל! מצאתי את האוכל! הכול נמצא! לא לדאוג!"
עכשיו היו החתולים מבולבלים לגמרי. קודם כול, שושנה עושה בלגן איום ונעלמת; אחר כך נגנב כל האוכל במחבוא הסודי; היום שושנה חוזרת כאילו רדפו אחריה עשרה כלבים, ופתאום – האוכל חזר! ולא נשכח גם את החתול דן… מה קורה פה???