שושנה החתולה | א – ילדים שובבים

יום אחד הסתובבה שושנה ליד בית הכנסת של היישוב, והינה היא שומעת קול יללות. הלכה שושנה בעקבות הקולות וגילתה מאחורי שיחי הוורדים גור קטן בוכה. "מה קרה לך גור קטן?" שאלה אותו, "למה אתה בוכה?"
הגור הרים את רגלו הימנית הקדמית, היא הייתה חבולה, אולי אפילו שבורה, ודם ירד ממנה.
"אוי ואבוי!" נבהלה שושנה, "מה קרה לך? נפלת? נתקלת במשהו? אולי סיסרא הכלב האיום תפס אותך?"
הגור הקטן נענע בראשו, "לא…" ילל, "הלכתי לטיול ליד הפחים הגדולים, ופתאום, חבורה של ילדים רצה אליי. הם צחקו עליי שאני קטן והשליכו לעברי אבנים. אבן אחת פגעה ברגל שלי והילדים פרצו בצחוק. הם רדפו ורדפו אחריי במקלות – בקושי הצלחתי להתחמק מהם!"
זו לא הייתה הפעם הראשונה ששמעה שושנה על הילדים השובבים האלה. היא אפילו ידעה את שמותיהם – יותם, דביר ויהב. מאז שעלו לכיתה א' הם חושבים שהם "גדולים", ובכל יום, אחרי הצהריים, הם משחקים בכדור ליד הפחים הגדולים ומגרשים משם את כל החתולים.
"חכה כאן!" אמר שושנה לגור, "אלך ואזעיק עזרה… דרך אגב, איך קוראים לך?"
"שוֹנִי," ענה הגור הקטן, "בבקשה, אל תעזבי אותי, איני יכול לזוז!"
"אל תדאג, עוד מעט אחזור!"
ובאמת, לא עברו יותר מכמה דקות, וכבר חזרה שושנה עם חתול שחור, גדול ושמן. "שוני," אמרה שושנה בעדינות לגור הקטן והמפוחד, "זהו אחי הגדול, מלכישוע. הוא ישמור עליך עד שאחזור!" ולפני שהספיק שוני לענות לה, מיהרה החתולה אל החצר של הבית שלנו.
באותו זמן, שיחקתי עם אחותו הקטנה תחיה. לפתע, שמענו יללות חזקות מהחנייה. רצנו מהר החוצה, ושושנה מיהרה אלינו. היא השתפשפה ברגליים שלנו וסימנה לנו לבוא אחריה.
"אלישע!" אמרה לי תחיה, "שושנה נראית לחוצה! בוא נלך אחריה!"
מהר מאוד הגענו אל שיחי הוורדים ומצאנו שם את מלכישוע שומר על הגור הקטן. מלכישוע ושוני נבהלו מאוד. הם הרי לא הכירו אותנו, וחתולים נזהרים מאנשים שהם אינם מכירים, בייחוד אם אנשים כבר פגעו בהם פעם אחת.
תחיה ואני זכרנו מה שאמר לנו אבא פעם: "ילדים, שימו לב! אל תתקרבו סתם כך לחתולים שאינכם מכירים והם אינם מכירים אתכם – הם עלולים לשרוט אתכם!"
"מה נעשה?" שאלה תחיה, "הגור הזה נראה ממש מסכן! אני בטוחה שזה יותם והחברים שלו! איך נוכל לעזור לו?"
"רוצי תקראי לדוקטור סילו, הוא בטח ידע מה לעשות".
דוקטור סילו הוא שכן שלנו, והוא "וטרינר", רופא חיות. הוא ממש נחמד וגם חבר טוב של אבא ושלנו.
תחיה מיהרה לדוקטור סילו, ואני נשארתי עם החתולים המפוחדים. שושנה ניסתה להרגיע אותם, אבל שוני היה ממש מבוהל בגלל הניסיון הכואב עם יותם וחבורתו השובבה.
אחרי כמה דקות חזרה תחיה ואחריה גם דוקטור סילו. פעם הוציא הדוקטור קוץ נוראי שחדר לרגל של מלכישוע, ומאז, מלכישוע מחבב אותו. איזה מזל! אם מלכישוע לא היה מחבב אותו, הוא לא היה נותן לדוקטור להתקרב לשוני לעולם!
אך שוני הקטן לא הכיר את הווטרינר וניסה להיאבק בו. אבל הוא היה קטן ופצוע מכדי להיאבק בדוקטור, וגם מלכישוע ושושנה התאמצו לדבר אליו ולהרגיע אותו. בסופו של דבר, הוא נכנע. דוקטור סילו לקח אותו בעדינות והביא אותו לבית שלו, ששם הוא מרפא את החיות. תחיה הלכה אחריו ואני הבטחתי לשושנה ומלכישוע שהכול יהיה בסדר.
שושנה ומלכישוע רבצו באדן החלון של מרפאת החיות. הם שמחו לראות שהדוקטור מטפל יפה בשוני. ובאמת, אחרי שבוע התרפא הגור הקטן וחזר להיות חתול שמח. דוקטור סילו נפרד ממנו בליטוף נעים מאחורי האוזניים, ואחר כך חזר למרפאה לטפל באיזה ארנב קטן שהצטנן וקיבל נזלת…

אבל כאן הסיפור לא נגמר. שושנה עוד תלמד את יותם והחברים שלו איך צריך להתנהג כלפי אחרים, אפילו הם רק חתולים קטנים…