פיית השיניים

אחותי הקטנה אוהבת להקשיב לסיפורים על פיות. במיוחד היא אוהבת את "סינדרלה" ואת "היפהפייה הנרדמת". בסיפור "סינדרלה" הפיה הופכת את סינדרלה לנסיכה, אבל בחצות היא הופכת אותה שוב לסינדרלה. בסיפור "היפהפייה הנרדמת" יש שתי פיות: פיה רעה, שמרדימה את היפהפייה, ופיה טובה, שמעירה אותה.
לי נראה שאלה סתם סיפורים, לא משהו אמיתי.

אני בן שמונה ולא מאמין סתם ככה בסיפורים. בכלל אני מאמין בדברים רק אם אפשר להוכיח אותם.
בזמן האחרון התחלתי להאמין בפיית השיניים, כי יש לי קצת הוכחות מאנשים אחרים.
אחי הגדול אומר שהוא בטוח שיש פיית שיניים.  עובדה: כאשר נופלת לו שן, הוא שם אותה מתחת לכרית, ואז הפיה באה, לוקחת את השן ומשאירה במקומה ממתק.
החבר שלי דוד, שהוא ממש ממש חכם ולא אומר דברים סתם ככה, סיפר לי שגם אליו באה פעם פיית השיניים. הוא שם את השן שנפלה לו בכוס ליד המיטה, אפילו לא מתחת לכרית, וגם זה עבד, והממתק היה ממש רך וטעים. עכשיו כבר שבועיים הוא מחכה שתיפול לו עוד שן. יש לו שתיים שמתנדנדות, והוא מתלבט מה לעשות אם שתיהן יפלו באותו יום – לשים אותן בכוס אחת או בשתיים. אני יעצתי לו לשים בשתיים, כי אז יהיה לו סיכוי גדול יותר לקבל שני ממתקים.
אנטון, שלו אסור לאכול ממתקים בכלל, ולא רק קצת כמו לילדים אחרים, אוסף את השיניים שנופלות לו בקופסה קטנה, כי הוא בטוח שכאשר יפלו כולן, והוא ישים  את הקופסה בלילה ליד המיטה – הפיה תביא לו מתנה גדולה. כנראה משחק מחשב.
כאשר לאמילי נפלה שן, פיית השיניים הביאה לה שמלה במקום ממתק, אולי בגלל שהיא ידעה שאמא של אמילי היא רופאת שיניים.

התחלתי להאמין בפיה הזאת, אבל לא סופית, כי היא עדיין לא באה אלי. היא לא לקחה את השן שלי ולא השאירה לי ממתק מתחת לכרית.
אני אוהב את ימי רביעי, כי בימי רביעי אחרי הלימודים באים לסבתא וסבא וגם נשארים לישון אצלם. אבל כשפעם, דווקא ביום רביעי אחד נפלה לי השן הראשונה, התחלתי לדאוג. הרי אם אשים את השן מתחת לכרית לא בבית שלי, איך הפיה תדע? ואם היא לא תדע ולא תבוא, האם אוכל לשים שוב את השן מתחת לכרית בלילה הבא בבית? לא ידעתי מה לעשות.

התייעצתי עם סבתא, אבל גם לה לא הייתה תשובה. היא אפילו שאלה אותי, אם אני בטוח שפיית השיניים קיימת. לא הייתי בטוח אבל עניתי שכן, כדי שהפיה, אם היא אמיתית, לא תיעלב . סבתא  אמרה לי שהלילה כדאי  לי לישון רגוע, כדי שאם הפיה תבוא, יהיה לה פשוט יותר למצוא את השן. סבתא כנראה לא כל כך האמינה שהפיה תבוא, לכן היא אמרה "אם".

מרוב דאגות פחדתי שלא אוכל להירדם, וידעתי שאם אהיה ער – אין סיכוי שהפיה תבוא. ביקשתי מסבתא לבדוק שאני ישן, ולהעיר אותי בבוקר רבע שעה מוקדם יותר מתמיד.
בבוקר שמעתי את קולה של סבתא. פקחתי את העיניים וקודם כל שאלתי אותה אם ישנתי בלילה, כי בכלל לא הייתי בטוח בזה. סבתא הרגיעה אותי ואמרה שישנתי ממש טוב, והנה, הראש שלי על הכרית, ולא הרגליים, כפי שזה קורה לי לפעמים.

מיד הצצתי מתחת לכרית…
לאכזבתי הגדולה מצאתי את השן באותו מקום ששמתי אותה בערב. מאוד רציתי לבכות, אבל בשבוע האחרון אני מתרגל איפוק, לכן הצלחתי לא לבכות, רק היו לי קצת דמעות בעיניים.
סבתא אמרה בשקט, כאילו לעצמה, שפיית השיניים כנראה לא ביקרה אותנו, אבל בכל זאת הציעה לי להסתכל מתחת לכרית טוב יותר. הרמתי את הכרית, ולא האמנתי למה שראיתי: השן שכבה לה מתחת לכרית במקום ששמתי אותה בערב, אבל לא רחוק ממנה גיליתי גם ממתק!!!
צעקתי: "סבתא, את רואה? היא קיימת! יש הוכחה!". סבתא מאוד שמחה, כי גם היא קיוותה שפיית השיניים תהיה אמיתית.
בזמן ארוחת הבוקר העסיקה אותי השאלה למה הפיה לא לקחה את השן. הרי היא צריכה את השיניים למטרה כלשהי. אמרתי לסבתא שאני ממש לא מבין מה קרה כאן. סבתא אמרה שגם היא לא מבינה, אבל אולי בגלל שישנתי כל כך יפה עם הראש על הכרית, הפיה לא רצתה להעיר אותי, והשאירה את השן מתחת לכרית באופן זמני. אולי היא עוד תבוא ותיקח את השן.
רצתי לחדר לראות, אבל השן הייתה במקומה. גם סבא, שהיה בחדר, ראה את השן.
הלכתי לצחצח שיניים (פחות שן אחת)  ולהתלבש לבית הספר. אחר כך החלטתי לבדוק מתחת לכרית פעם אחרונה. הרמתי את הכרית ו… השן לא הייתה שם! הפיה לקחה את השן! יכול להיות שהיא חיכתה עד שסבא יצא מהחדר כדי שהוא לא יראה אותה, ואז נכנסה ולקחה.

הכול הסתדר. הפיה הייתה אצלי, הביאה לי ממתק טעים ורך (כי בלי שן לא נעים לאכול ממתקים קשים) ולקחה את השן. 

באותו ערב בבית שלי נפלה לי עוד שן. בעצם, היא רק התנדנדה, אבל אני טלטלתי אותה כל היום, עד שהיא נפלה. הפעם שמתי את השן מתחת לכרית שלי ולא דאגתי.