עפיפון שרצה חופש

ב"ה
היה היה פעם עפיפון. עוד כשיצא מהמפעל והגיע אל החנות, בתוך אריזת ניילון, הוא לא היה מרוצה. הוא היה מפורק, סגור בשקית, בלי יכולת לעוף.
יום אחד, אישה אחת נכנסה לחנות וקנתה את העפיפון. העפיפון ניתן במתנה לבנה. הילד פתח את הניילון והרכיב את העפיפון. העפיפון שמח, עכשיו יתנו לו לעוף בחופשיות.
הילד יצא למרפסת הבית שלו יחד עם שני חברים. הוא לקח את העפיפון ורץ איתו כדי שהרוח תתפס בעפיפון, ואז שיחרר אותו. סוף סוף העפיפון עף בשמים.
העפיפון רצה לעוף הכי גבוה שאפשר. אבל כשהוא ניסה לעלות, הוא גילה שהוא קשור. ילד אחר אחז בחוט שהיה קשור אליו. הוא הבין שהילד לא הרכיב אותו כדי שיעוף בחופשיות, אלא כדי שיעוף רק לאיפה שהילד רוצה. שישמש לו כשעשוע. ניסה העפיפון לרדת לרצפה, אולי אז יבינו הילדים שהוא אינו רוצה להיות כבול. אבל הילדים לא הבינו את הרמז. "איזה עפיפון עצלן!" הם קראו, ושוב ניסו להניף את העפיפון.
העפיפון ניסה לעוף לכיוון הילד שמחזיק בו, הוא דחף אותו, אולי אז הילד יעזוב אותו. אבל הילדים לא הבינו. "איזו עפיפון שובב!" הם קראו, וניסו לייצב אותו לכיוון אחר.
הבין העפיפון שהוא לא יכול לנצח ילד. הוא השתולל ועף לכל מיני כיוונים. הילד התקשה להחזיק בו בגלל זה. "איזה עפיפון שובב!" קראו כולם שוב.
ואז, החוט של העפיפון ניקרע. הוא לא ביזבז רגע, ועף מהר מהר, רחוק רחוק, עד שהתעייף ונח על גג של בניין.
שלושת החברים הביטו בעפיפון המתרחק. ואז הם הבינו שהוא לא שובב, וגם לא עצלן, הוא פשוט רוצה חופש.