חפש את זולתך

"הווה משתדל יום יום לעשות מעשים טובים. לא למען עצמך אלא למען זולתך".
כך אמרה להם דינה הגננת בשיחת הבוקר.

דני מאד רצה לעשות מעשים טובים לזולתך אבל הוא לא ידע מי היא זולתך.
הוא התבייש לשאול את דינה. הוא התבייש לשאול גם את סימה, הסייעת הצעירה.
אז כשייצאו לשחק בארגז החול שבחצר, הוא שאל בלחש את רמי, החבר הכי טוב שלו, אם הוא מכיר את זולתך. רמי אמר שלא. גם הוא רצה לשאול את דינה אבל התבייש.
"בטח יוסי יודע", הציע רמי. "הוא, הרי, יודע תמיד הכל."

דני ניכנס לגן וראה את יוסי הממושקף יושב בפינה לבדו עם ספר ביד. יוסי ידע כבר לקרוא. אומרים עליו שהוא גאון. כזה עם הרבה שכל בראש.
אבל במקום לשחק עם הילדים בחצר הוא נשאר בגן לקרוא ספרים.

"אולי ראית את זולתך ?" שאל דני את יוסי. אבל גם יוסי אמר שלא. הוא אפילו לא הסתכל לראות מי שואל אותו. הוא היה ממש מרותק לספר.

דני שמע את אמא של יוסי אומרת לדינה הגננת שבשנה הבאה הוא יקפוץ ישר לכתה ב' בבית ספר מיוחד למחוננים. חבל שהוא סתם יתבזבז וישתעמם בגן חובה.
"גאון, מחונן, אבל אפילו הוא לא מכיר את זולתך", אמר דני לעצמו.

דני לא וויתר. כשחזר הביתה, הוא חיפש את זולתך בכל החדרים. מתחת למיטות, מאחורי המיזנון, בתוך הארונות, על מדפי המקרר, בתוך מגירות המקפיא ואפילו בחלל ה-"בוידם", אבל היא לא היתה בשום מקום.

הוא קרא לה בקול חזק שהגיע עד הרחוב, "זולתך ! זולתך !" אבל היא לא ענתה.

הוא חפש בגינת המשחקים. בין העצים והשיחים, במושבי הסחרחרה שקוראים לה קרוסלה, על הנדנדות, בתוך המבוך שמתאים רק לילדים גדולים, ואפילו מאחורי הספרים בעמדת הספרייה הקהילתית שבשולי המדשאה, אך את זולתך הוא לא מצא.

אולי אתם ילדים יודעים איפה היא מסתתרת? אולי אתם מכירים את זולתך?
אם נתקלתם בה במקרה, בבקשה תגלו לדני.