הציפה

אמא מבקשת מאבא שיחליף מצעים.
אמא ואבא לא אוהבים להחליף מצעים.
יש דברים שאמא ואבא טובים בהם ואוהבים לעשות.
להחליף מצעים זה לא אחד מהדברים האלה, אבל צריך לעשות אותם.
//
אבא הולך לחדר השינה.
תחילה הוא מוציא מהארון סט מצעים.
אחר כך הוא מסיר את המצעים הישנים מהכריות, מהמזרון ומהשמיכה,
ואז עושה עוד כמה דברים קלים:
//
כרית אחת הוא מכסה בציפית – קלי קלות!
כרית שנייה הוא מכסה בציפית – בלי בעיה!
אפילו להניח סדין חדש על המזרון אבא מצליח ללא קושי רב.
הנה עתידה להגיע המשימה הגדולה: להכניס שמיכה לתוך הציפה.
//
אבא מביט בשמיכה.
אבא מביט בציפה.
אבא לוקח נשימה עמוקה ונאנח:
"אין ברירה! אף אחד אחר לא יעשה את העבודה".
//
אבא מנסה להכניס את השמיכה לציפה – מנסה ולא מצליח.
השמיכה מקופלת בתוך הציפה, ואבא לא מצליח לפרוש אותה בתוך הציפה.
אבא ממשיך לנסות ומצליח בלא להצליח להכניס את השמיכה לציפה.
אבא מרגיש שאין ברירה והוא נכנס עם השמיכה לתוך הציפה.
//
אמא, אהוד בן ה-6 ומיכל בת ה-3 נמצאים בסלון.
קולות מוזרים נשמעים מחדר השינה.
"מה קרה לאבא?" שואלת מיכל.
"אולי נלך לראות?" מציע אהוד.
//
אמא, אהוד ומיכל פותחים את דלת חדר השינה ונכנסים.
מה הם רואים?
הם רואים את ציפת השמיכה הגדולה "רוקדת"!
אולי יש בתוכה שד?
//
מיכל קצת נבהלת ונצמדת אל אמא.
אהוד עומד נדהם.
הציפה גם מדברת, ואמא צוחקת.
אבא עדיין מנסה להכניס את השמיכה לציפה.
//
"אתם חושבים שיש לנו חתול?" שואלת אמא.
"לא, אין לנו חתול." עונה מיכל.
"אולי זה כלב?" מציע אהוד.
"תוציאו אותי מכאן!" קורא אבא מתוך הציפה.
//
הרגליים של אבא מבצבצות מתוך הציפה.
אהוד ומיכל אוחזים כל אחד ברגל אחת ומושכים.
אבא מזדחל החוצה ונושם לרווחה:
"אני כל כך שמח לראות אתכם! כבר חשבתי שעברתי לבית אחר".