הרפתקאותיה של… בוגדת. 3: | פרק 3

"מלי הבוגדת – מבוקשת!?" הסתכלה מלי מופתעת. "חייבים לברוח מפה!" צעקה מלי ולקחה את גרי בידיה. "היי מטופלת" לפתע נשמע זיוף הקול של אסף. "אסף? מה קרה לקול שלך?" שאלה מבולבלת. "אני קצת מצונן" אילטר אסף. "ומי הילד לידך? לא היית בבית קודם?" שאלה שוב, "זה חבר שפגשתי בדרך קוראים לו ירון. ויצאתי החוצה ולפתע נשבה רוח קרירה והתקררתי" אמר אסף וחייך. "משהו מסריח פה.." אמרה לעצמה. "אה.. ויש לי משהו להגיד לך" אמר אסף שוב. "מה?" שאלה מלי בחוסר סבלנות. "שומרים תיפסו אותה" צרח, והגמל ברח מרוב בהלה. "ידעתי שמשהו מסריח!" צרחה ותיפסה במהירות על עץ קרוב עם גרי. "עכשיו הגמל ברח… והם עושים לנו מצור על העץ" אמרה ביאוש ושניהם תיפסו לעוד ענף.

"רדי משם, יש לי את כל היום. את לא יכולה להישאר שם לנצח!" צרח בחוסר סבלנות השומר שהסיר את התחפושת של אסף. "אין סיכוי!" אמרה וניהנה את ראשה. בנתיים שהשומרים ניסו להוריד את מלי בכוח, גרי רדף אחרי ציפור. "גרי, עזוב את הציפור ועזור לי להימלט!" צרחה וגרי נבהל וכולו היה סמור שיער. "לא התכוונתי, אבל אנחנו במיני מצור" אמרה וליטפה את גרי וסידרה את פוורתו. "יש לי רעיון!" אמרה מלי לעצמה וכיווצה גבות. "גרי, שאני יפלוט האנחה, אתה תשחרר אותי" אמרה מלי וגרי הינהן בראשה."בסדר… אני נכנעת" אמרה וירדה עם גרי מהעץ. השומר קשר אותה בחבל והוביל אותה, גרי הלך אחריה.

כאשר היו קרובים מעט לטירה, מלי נאנחה וגרי קפץ ואכל את החבלים של מלי, ושניהם נימלטו במהירות.
"אני גאון או מה?" אמרה לעצמה והם המשיכו לרוץ במישורים. הם הגיעו לפתח היער האפל, בוא ביקרה לפני מספר ימים. היא שמה לב לדוב אשר ישב בחוסר עונים על האדמה וילל מכאב. "מה קרה לדוב הזה?" שאלה את עצמה והתקרב לדוב שהחזיק את כף ידו באויר. היא שמה לב לקוץ שהיה תקוע במרכז הכפה, והוציא בזהירות, לאחר מכן נפטרה ממנו. הדוב היה אסיר תודה וליקק את מלי. מלי שהבינה את שפת החיות, הבינה שהדוב יכול גם לעשות טובה, והיא ביקשה ממנו להצטרף עליהם זמנית. כך.. מלי גרי רכובים על הדוב התחילו ללכת לעבר השקיעה, עד שלפתע….

ואי סוף סוף סיימתי!
בבקשה תגיבו שאוכל להמשיך (: