תשמח

הגשם מטפטף באיטיות על רחבי הכביש הריק, קריר.
שי-לי מדליקה חימום באוטו ומתניעה, האדים נעלמים מהחלון ושי-לי מחייכת חיוך קטן של ניצחון, חיוך קטן שמזמן ביקש לצאת. "עברתי את היום הזה". היא מילמלה לעצמה. מאז שכל יום הפך להישרדות לפעמים היא שוכחת לקחת הכל ברוגע ונחת, היא שוכחת לחייך להביט לאחור ולראות שמצבים גרועים היא עברה בביטחון, שבמצבים קשים היא התמודדה עם ראש נכון. להודות שהיו גם ימים שעברו בנעימים, ימים ששמחה ולרגע לא נאלצה להתמודד להידחף או סתם להזדרז. היא שוכחת שבחרה לקום ולהאחז בתחושה המספקת שתרגיש ביום מין הימים למרות שכרגע היה נראה יותר קל ונעים להתכרבל ולישון עוד יום קריר. שי-לי מדליקה את הרדיו, שיר לא מוכר ורגוע לשעת הלילה המאוחרת. היא עוצמת עיניים ומודה לאלוקים על הרגע הזה. לילה שקט, מוזיקה שקטה, ראש שקט והקלה בלב.

# ואולי היום הזה מגיע לנו חיוך, אפילו קטן, שעברנו את היום מבלי להשתגע. שבחרנו לחיות ולקום לפעול. מגיע לנו, לפחות הלילה, להביט לאחור ולראות הפעם רק את הטוב שעשינו, את ההתמודדות שעברנו ווואלה להיות גאים שעברנו חלק מהחיים. #