שיהפך לערפל

אני כותב. אני משועמם למוות. שיקרתי לדן, אמרתי שאני לא יכול ללכת איתו היום כי בת של חברים מתחתנת. והיא באמת מתחתנת. אבל כשאימא אמרה לי יאללה זזים העמדתי פני גוסס.
היא כעסה. אבל אני מעמיד פנים טוב, בייחוד כשאני שוכב מתחת לשמיכה שמדגדגת לי באף.
אני משועמם למוות. ולא הייתי הולך לחתונה, או הולך עם דן, עדיין.
לדן יש חברה, או מתחילה להיות לו. הוא עומד להתאהב, אני יודע. אני שמח, באמת.
רק שהכל וכולם עוברים, ממשיכים הלאה ואני לא יודע אפילו אם יש גשר כדי לפספס אותו ואם אני מפספס אותו.
זה כלכך קל להכל ולכולם להמשיך. אבל אני לא יודע איך. אני יודע לכתוב, זה כן. במחברות, תמיד בעפרון שהולך ודוהה עם הזמן. ככה זה. ככה אני רוצה. שיהפך לערפל.
ואני כותב. אני משועמם למוות