סיפורו של נער הליווי

לילה!
היתה זו שעה לא כל כך מאוחרת בשבילי. הסתכלתי על שעון הרולקס שרכשתי לפני שעה סמוך לבאר שאני תמיד הולך אליו, בחנות שנקראת “ימימה עד שבע”. מיותר לציין שציפיתי בקוצר רוח לפגישה הזו כל היומיים האחרונים. תכננתי אותה בדקדוק רב, כמובן כיאה לאיש עסקים ממולח שכמותי, עד לפרט האחרון. כדי שלא יווצר צוואר בקבוק בשום פינה נידחת. או שמא יעלו עליי ויגלו את הכיסוי שלי.

הגעתי ליעד.
נסעתי מהמשרד שלי השוכן בלב ליבה של תל אביב הישר ל"סמטאת החשמונאים", בסמוך לפארק"הכוכבים הנוצצים". והכל: כדי לא לאחר לפגישה.

השעון שלי צפצף..
הוא הורה לי שהשעה להתעלם מרעש המנוע הזמן זה עכשיו. לא תהיה לי הזדמנות אחרת. כיביתי את המנוע עם ידי הימנית, והחזקתי את המפתחות עדיין מאוגרפות בידי מחוברות לסטרטר בנוירוטיות קלילה. שמטתי את היד לידית ההילוכים והעברתי לפארקינג. שמתי הנד ברקס וניגבתי את הזיעה המלוחה שהחלה לרדת מעל גבותיי הישר לעיניי.
הסבתי את ראשי סביב והבחנתי מעבר למראה הימנית של הרכב שלי בנעלי עור עבות מאד.

הוא לבש רק מעיל ארוך ארוך ומאד עוטף. כל גופו היה עטוף בו. עננה אדירה של עשן חשפה בפניי את הסיגריה שנטל זה עתה מידו, השחטה האחרונה לפני הירידה הגדולה. ירידה לא קלה בכלל…

פתחתי את הדלת והוריתי לו להיכנס, סימנתי רק בעיניי על מעין אישור כזה, שזה אני. בלי רמזים מטרימים וללא כל אפשרות להתחרט. הוא נכנס בלי להסס או לחשוב פעמיים.

ואני…אני רק התבוננתי בירח.
מיד לאחר מכן ליטפתי את ראשו ולפטתי את אזניו בחזקה, ונשענתי אחורנית (די ברשעות). שמתי את ידי השמאלית מעבר לעורפי אבל עשיתי הכל..הכל כדי שלא אבחין בפניו של הילדון שליווה אותי ואת גופי לילה שלם מתחת לאורו הקסום של הסהרון החצוי.
כל שרציתי היה לחוש בשפתיו של הנער.