סוניה

פעם לפני שנים רבות בארץ רחוקה רחוקה חייתה בעיירה קטנה ונידחת ילדה בשם סוניה.
סוניה הייתה ילדה יפהפיה, ויופיה היה נישא למרחקים לולא נידחותה של עיירתה.
סוניה שהייתה לפלא בעיני רואיה לא ידעה לדבר. הוריה לקחו אותה לרופא הטוב במחוז אולם אף הוא לא ידע להסביר מדוע אין היא מצליחה לדבר, והוא לא ידע כיצד לעזור לה. סוניה ניסתה את כל "תרופות הסבתא" שאנשי העיירה ייעצו לה לקחת, אך נכזבה כל פעם מחדש.
בהגיע יום הולדתה השתים עשרה קיבלה על עצמה את מר גורלה והחליטה שרב לה.
כעבור מספר ימים העיירה רעשה וגעשה, המלך בכבודו ובעצמו עתיד לבקר בעיירה במסגרת סבב ביקורים בעיירות המחוז. תושבי העיירה החליטו להעלות מחזמר לכבודו בהשתתפות כל ילדי העיירה. כאשר החלו החזרות למחזמר בחרה סוניה ללכת לנהר הסמוך לעיירה ויגון עמוק הציף אותה. כאשר חזרה לביתה ראתה כי ששת חברי מועצת העיירה מחכים לה בסלון ביתה. הם באו לבקש ממנה כי תצטרף לחזרות ותעמוד כאחת מחברי המקהלה אף כי אינה מסוגלת לדבר או לשיר. עיני סוניה בהקו משמחה והיא נענעה בראשה לאות הסכמה.
בהגיע היום הגדול צפו המלך ופמלייתו בהצגת הילדים. בנו של המלך הופנט למראה של סוניה ולא הצליח להתיק עיניו ממנה כל ההצגה, וליבו חווה כיווצים שמעולם לא הרגיש. נשימתו נעתקה, ונשמתו לא אפשרה לו להתרכז בדבר שאינו סוניה. סוניה הבחינה במבטיו של הנסיך והוא מצא חן בעיניה ממבט ראשון, היה בו משהו אצילי ומרומם שמשך את ליבה.
בתום ההצגה ניגשו המלך והנסיך לברך את השחקנים הרבים, והנסיך פנה לסוניה ושאל לשמה.
סוניה חייכה במבוכה וחברתה שעמדה לידה השיבה בשמה כי סוניה אינה מדברת ומעולם לא דיברה.
הנסיך הסתכל על אביו אשר מצידו הבין את כל מה שהיה לו להבין מבלי שבנו אמר מילה.
עוד באותו היום סוניה נפרדה מהוריה לשלום והצטרפה לפמליית המלך אשר הביאה לטובי המומחים בממלכה ולא רחק היום עד שסוניה החלה לדבר וליתן דרור לאלפי מילים שנחסמו בה לאורך השנים.
מילותיה הראשונות היו- גם אני אוהבת אותך