מחול האבק

תאר לך שהלב היה בורח תמיד, שהיית קופץ מדלת נסגרת, מבן אדם שבא מלפנים, מזווית של השתקפות במראה.
היית שם יד מחומשת על חזה ומרגיש;
בום בום בום. היית תוף. מתוח.
לא יכלת לנשום והתנצלת שוב ושוב על זינוקים, אמרת: 'מצטער, זה לא היה בכוונה'
כי מרוב שנבהלת מספר נסגר הבהלת את מי שסגר את הספר.
תאר לך שהיית צוחק על כל זה, כי זה היה מגוחך: מה מפחיד בעפרון שהפלת, בכוס מתמלאת, באיש ששואל אותך אם תוכל לזוז טיפה, אתה מסתיר. בבקשה. בבקשה. בבקשה. לזוז טיפה.
היית מתנצל כמו צדיק, צוחק כמו ליצן ומנתר כמו טיגר.
תאר לך. תאר לך. תאר לך
תאר לך שהיית מתחיל לשמוע פעמונים, שעמדת מזיע בלי לרוץ, שהיית מייתר: רוטט לצילה של רוח, של נשיפה, של אטום.
בום. בום. בום
תאר לך טוב. טוב. טוב.
יופי
ועכשיו תאר לך אותי: במחול הכי מוזר בעולם, לקצב נפילתו של גרגר, האבק