למה? – למה יש שניים עשר ירחים?

בעבר הרחוק, חיפשו דרך לספור את הזמן. בהתחלה ספרו יממות. מהרגע שהשמש זרחה עד ששקעה ושוב זרחה עברה יממה. אחר כך ספרו יום. משהשמש זורחת עד השקיעה.
לבסוף החלו לספור שעות, חלק מסיבוב השמש ולבסוף החלו לספור גם בדקות ובשניות כאשר להם בחרו לחלק ל – 60 מכיוון שישנם 6 ימים בשבוע וההכפלה ב – 10 היא להזכרת עשרת הדברות.
אחרי שספרו יממות החליטו לאגוד יממות בשבועות על פי הסיפור המקראי ולבסוף, היה עליהם לאגוד את השבועות לכדי משהו גדול יותר. חודשים.
כעת הייתה התלבטות. כיצד נאמר שעבר חודש? צריכים מספר מייצג.
חודש הרי הוא אוסף שבועות, שמכילים ימים משכילים שעות ודקות ושניות. צריכים מספר שיתאים להכל? אבל איזה מספר?
הם שמו לב לארבע העונות בשנה. סתיו, חורף אביב וסתיו.
הם החליטו לאגוד את השבועות בקבוצות של ארבעה על מנת שייוצר חודש. מאז חודש הוא ארבעה שבועות. לפעמים רק שלוש וחצי, לפעמים חמש.
אחרי זה, גם החודשים בלבלו. איכשהו צריכים לסדר את הכל לשנים. איך יסדרו את השנים?
האנשים התלבטו. הרי גם כאן צריכים מספר.
ואז הם הבינו.
העולם נברא בשישה ימים אז לכן ישנם שישה חודשים לדעתם אך אז הם הבינו שכל פעם, החודש יחזור בעונה שונה. הוסיפו עוד שישה חודשים וכך נוצרו שניים עשר החודשים. שניים עשר חודשים התאגדו לשנה. עשר שנים התאגדו לעשור, עשרה עשורים התאגדו למאה, מאה מאות התאגדו למילניום.
בגלל זה יש שניים-עשר ירחים.