כפרים בכל המינים – חלק אחד

"היה היה" אימי אומרת "כפר גדול ומלא מכשפות, כפר של אבירים וכפר של אנשי זאב כבירים"
"אימא, אימא" אני קופצת על המיטה בהתרגשות
"הש, הש ילדתי תני לי להמשיך בסיפור!" היא אומרת חיש.
"אבל אימא!" אני ממש קופצת, "תארי לי איך הכפרים נראו!!"
"אוקי, אוקי " היא צוחקת "בכפרי המכשפות שררה אווירה מפחידה, עשן היה מפוזר בכל הכפר, אף אחד לא העז להכנס לשם בלי אישור!!"
"אבל למה אימא? מה הן היו עושות לו??" אני קצרת רוח
"שש ילדתי הניחי לי לסיים!" מיהרה להגיד "המכשפה הראשית ציוותה על כל אלה שאינן מכשפים או מכשפות, שכף רגלם לא תונח במקום זה! היא הטילה כישוף אפל על כל הכפר, למכשפות לא היה מותר לצאת בלי אישורה של המכשפה הגדולה" היא נשמה עמוק
"וואו" אני מודהמת, עוצמת עיני ומדמיינת הכל!
"ילדתי, אני אצא מחדרך, הפסיקי להפריע!" אימי אומרת
"אוקי אימא!" אמרתי
"בכפרם של אנשי הזאב הייתה מלחמה, מלחמה גדולה, כל אנשי הזאב רבו, היו שני צדדים, אלו שחשבו שבשר של בני האדם ניתן לאכילה ומותר, ואלו שחשבו שזה בזוי לאכול את בני האדם, הרי הם נולדו בדמותם, אנשי זאב הם חצויים, חציהם האחד הוא של בני האדם, השני הוא מלא בדם מכשפות."
"מה?" שאלתי "לא הבנתי כל כך.."
"חח, ילדתי הביני, אנשי הזאב היו חצי אנושיים חצי מכושפים" הסבירה
"זאת אומרת שהם היו חצי בני אדם חצי מכשפים?" שאלתי
"כן!" אמרה "בכפרם של האבירים היה מוזר, כל האבירים פחדו, הם פחדו להעלם, הם היו כולם בנים! כל אחד ואחד! הם היו צריכים להתרבות, אך לא הייתה שום דרך, בכפר המכשפות, הייתה בת אנוש, בת אנוש אחת ויחידה, המכשפה הדגולה יצרה אותה, כולם היו מפוחדים, הרי, מכשפה עם כוח המייצר בנות אנוש יכול גם להעלים את כל הכפרים" אמרה, היא הסתכלה על ביתה ולא הופתעה לראות אותה מכורבלת בשמיכה שלה, מחובקת בדובי שלה ומחייכת בשנתה "נמשיך מחר.." אמרה נשקה ללחייה ויצאה מהחדר.