כיצד ומדוע הפך סמי לכבאי

"אבא, צור רוצה שתקרא לו ספר". כך היא שגרת הלילות שלי לאחרונה. אני מוצא עצמי קורא שוב ושוב לילדי בני השש והשנתיים את ציפי וצוף, סמי הכבאי, הטרקטור בארגז החול, ולעיתים רחוקות גם איזה סיפור ילדות שלי.
לילה זה, היה מעט שונה מהלילות שקדמו לו. השעה הייתה רבע לאחת עשרה בלילה. מוצ"ש. זמן מלווה מלכה כאשר הנשמות היתרות מפלסות דרכן חזרה לעולם היצירה. העולם הלך לישון אבל שני הילדים ישנו צהריים. אני יודע שהם לא ירדמו בקרוב.
אבא, מה עם הספר? ביקשה ממני אלומה, בכורתי בת השש, כאשר היא ממשיכה לדחות את הקץ בעוד מספר דקות ולמתוח את שעות הערות. "כבר מאוחר וכיביתי את האור", עניתי. "אז ספר לנו סיפור" השיבה. הקטן צוחק צחוק שובבי ומלא מרץ.
נשאבתי להיכל הדמיונות, "את הסיפור על איך סמי נהיה כבאי שמעתם פעם?" שאלתי אותם. הגדולה פערה זוג עיניים מסוקרנות וערניות, והקטן התעסק עם הפופיק שלו, ואני המשכתי.
כשסמי היה קטן, הוא גר ברעננה. ברחוב שברץ. וליד הבית שלו היה עץ דקל גבה קומה, שהגיע עד הקומה השלישית. כל חורף היו באות הצופיות ומקימות עליו את הקינים שלהם. פעם אחת, סמי שמע את הוריו מדברים על כך שברעננה עומדים לכרות את כל הדקלים, כי פגעה בהם חיפושית שנקראת חדקונית הדקל. חיפושית זאת קודחת חורים בגזע של הדקל, ואוכלת את הגזע מבפנים עד שהגזע כבר לא יכול להחזיק את עצמו, והוא עלול לקרוס.
"בשנה שעברה עץ נפל בכפר סבא על מישהי ברחוב רוטשילד", אמרה הגדולה, "והיא מתה". "נכון" עניתי "זה מאוד מסוכן, לכן ברעננה רצו לכרות את כל הדקלים מבעוד מועד ולמנוע אסון". זה גם חוסך תביעות נזיקיות נזכרתי רגע בעבודתי …
סמי חשש לגורל הצופיות והגוזלים הקטנים שכבר בקעו מהביצים. מה יהיה אם הדקל יקרוס לפני שאלו ילמדו לעוף? הוא ביקש מהוריו שיסייעו לו. הוריו אמרו לו שהם גאים בו על דאגתו לזולת ושעליו להתקשר למכבי האש, שיבואו ויורידו את הקן עם כבאית מנוף.
סמי התקשר למכבי האש, וסיפר על הדקל וקן הצופיות. המוקדן מהצד השני של הטלפון השיב שברעננה מיפו ומיספרו את כל הדקלים, והדקל שאליו הוא מתייחס נמצא הרחק בקצה הרשימה, כך שיעברו ימים רבים עד שהם יגיעו אליו, ושכרגע כבאית המנוף מצויה במשימות בהולות יותר.
ליבו של סמי נשבר בקרבו והוא פרץ בבכי. אביו, שראה את מצוקתו, בא אליו, הניח ידו עליו ואמר לו, שיש דרך להציל את הקן. סמי עצר מבכיו. איך? הוא שאל. על האדמו"ר מקליבלנד שמעת? לא השיב סמי. אז תדע לך שברעננה יש מקובל אלוהי, שיוכל אולי לסייע בידך. מה זה מקובל? שאל סמי. אביו חייך ואמר, מקובל הוא אחד שיודע קבלה. וקבלה היא התורה להבנת כל הסודות של הקיום שלנו בעולם. לא הבנתי אמר סמי, איזה סודות? מה זה קיום? האבא צחק ואמר, אחרי שתפגוש את האדמו"ר תבין. לך לבית יד לבנים. ליד הקופות שצמודות לחנייה יש סמטה קטנה ליד המכבסה. בתוכה תראה משמאל כניסה לבניין. תעלה לקומה הראשונה, תפנה ימינה, דלת שלישית- שם יושב האדמו"ר.
סמי הלך במהירות לבית יד לבנים. הדרך קפצה לו ורבע השעה עברה עליו כשניות מועטות בדרכו לאדמו"ר. חדור מטרה הוא מצא עצמו מול הדלת השלישית. דלת פשוטה, ללא כל שלט. סמי דפק ולא היה מענה. הוא דפק שוב, ולא היה מענה. סמי, שבימים כתיקונם היה חוזר על עקביו החליט לפתוח את הדלת כי את הקן יש להציל.
החדר היה מואר באור יום שהגיח מבעד חלון קטן. מולו ראה את הגב של דמות לבושה בגד שחור עם שער לבן המתנודדת קדימה ואחורה.
"פחח- פחח-פחח- פחח…" סמי השתעל.
"פחחק-פחחק-פחחק" סמי התחמם.
ואז הוא התחמם ממש והכריז "פק- פק- פק- פק!"
או אז הסתובב אליו האדמו"ר כאשר זיו פניו כולה ארשת קדושה והוד קדומים. שלום ילדי. כיצד אוכל לסייע בידך?
סמי, אזר אומץ, ואמר, אדוני, יש לי עץ דקל ליד הבית שעלול לקרוס ועליו קן צופיות שלא ישרדו את הקריסה.
הרבי חייך ואמר, אשריכם ישראל, "על קן ציפור יגיעו רחמיך- אין משתיקין אותו". המתן רגע. הרב שלף קלף נייר קטן ורשם עליו שלוש פעמים את האות אאא ולאחר מכן שרבט עוד מספר אותיות שלא הבנתי. את הקלף הוא הכניס לתוך תרמיל עור קטן וחיבר לו שרוך.
ילדי, אמר ברוך, ופיזם לו מנגינה נשכחה.
קח את הקמע הזה,
קשור אותו מסביב לדקל הרזה.
לציפורים לא יקרה דבר,
לא עורב, חתול או מיינה אכזר.
עד לאחר המלקוש יגן על העץ,
דרור יקרא בלי מצרים ורועץ.
אז יפרחו הגוזלים כנף,
גוזל אחד דוחף, שני נדחף
ושלישי קופץ מהקן ועף.
הרב הפסיק את הניגון והנעימה הוחלפה בטון תקיף – השבע לי שלאחר מכן תשיב לי הקמע.
סמי נשבע, לקח את הקמע ורץ הביתה. מיד קשר את הקמע על העץ, ואכן הוא החזיק מעמד עד ליציאת הצופיות. סמי שב אל הרב. לסמטה שליד יד לבנים. כניסה משמאל, קומה ראשונה, פנייה ימינה, דלת שלישית. שוב לא היה מענה וסמי נכנס פנימה. מולו ראה את הרב עם גבו אליו מתפלל בעמידה כפופה. זקן מאוד היה הרב.
"פחח- פחח-פחח- פחח…" סמי השתעל.
"פחחק-פחחק-פחחק" סמי התחמם.
ואז הוא התחמם ממש והכריז "פק- פק- פק- פק!"
הרב הזדקף, הסתובב אחורנית וחייך ואמר מיד שהוא מסכים.
מסכים למה? סמי התבלבל, מניין הרב ידע מה הוא רוצה לבקש?
אני יודע שתקדיש את חייך להצלת אנשים ובעלי חיים ושתהיה כבאי דגול. שמור על הקמע, כל זמן שתענוד אותו תשרה עליך הגנת המלאכים ולא יאונה לך כל רע. לך בכוחך זה והושעת את ישראל ואת פונטיפנדי.
סמי לא ידע נפשו מרוב אושר, וכך הוא הפך לכבאי.
"אבא, אתה סתם אומר" אמרה הגדולה, הקטן כבר נרדם.
"למה את חושבת?"
"כי סמי לא גר ברעננה ואין לו קמע על הצוואר."
עניתי- אם תסתכלי טוב טוב תראי שיש לו את הקמיע של האדמו"ר מקליבלנד על הצוואר. וברור שהוא גדל ברעננה. הוא למד איתי בכיתה ביסודי.