התפעמות (או מה שזה)

זה הורג אותי. זה הורג אותי.
עכשיו לילה ואני כלכך בר מזל.
אם החיים היו עלה הם היו תלתן עם עגילי שמש.
היום עבר וזה היה לי מוזר; ניראלי שאני אף פעם לא אתרגל לזמן, לא משנה כמה אכיר אותו: כמה שעונים מעוררים, כמה עוגות ימולדת שונות…
אני תמיד מופתע. כלומר: מוזיקה, כוס קולה מפעפעת וגבישי הסוכר שמנצנצים אל תוך הספל מחרפנים אותי קצת, אני נפעם.
השקיעה והזריחה הן כמו קשתות בענן מעורפלות וכשאני נושך את השפתיים זה כואב קצת, אבל לא באופן רע.
ויש לי ידיים. ידיים. ידיים.
אבל זה רגיל,
היום כמעט בכיתי באוטובוס ולא הייתה סיבה, זה לא באמת עצב, זה לא באמת שמחה.
זה הורג אותי.
זה התפעמות, אפילו שהכל לא יכל להיות אחרת.
זה הורג אותי, זה הורג אותי
מה זה?