הגמדון האפור

בלילה העינים של כולם נעצמות
ואני מרגישה שאני האדם הער היחידי עלי אדמות
ואז הוא מגיע אל החדר שלי,
ומתיישב על קצה המיטה,
הגמדון האפור.

הוא בא תמיד באמצע הלילה,
אולי קצת אחרי,
מלטף את הראש של אחותי התינוקת
ומהנהן אלי, כנראה כי הוא יודע שאני ערה.

יש לו זקן אפור וארוך
ומצנפת אפורה על ראשו,
הוא לובש סרבל אפור עם טלאים.

יש לו גם זוג כנפיים,
כנפיים קטנות, של גמדים
והוא אוהב לעוף איתן ברחבי החדר לפני שהוא נוחת על המיטה שלי.

פעם אחת שאלתי אותו
׳מי אתה, גמדון?׳
והוא רק נעץ בי מבט עמוק
בעיינים האפורות הגדולות שלו
וחייך.

תמיד אחרי שהגמדון האפור מגיע,
אני מרגישה עייפה.
אז כשהוא שותק אלי ומחייך-
אני נרדמת.

ואז, כשסוף סוף אני כבר ישנה,
הגמדון נאנח ומוציא מהכיס שבסרבל שלו פנקס,
שם הוא כותב וסופר-

מה עשיתי היום?
מה אכלתי?
מה אמרו לי?
איפה הייתי?
כמה פעמים צדקתי?
כמה טעיתי?

הוא מסכם את הכל,
ואז מלטף לי את המצח בעדינות
יש לו עור מחוספס וחמים,
והוא רואה בראשי את כל מה שלא כתב בפנקס

הוא שופך לי באוזן ימין אבקה צהובה של תקוות,
ובאוזן שמאל אבקה כחולה של בלבול,
צובע את השיער שלי בירוק של סקרנות,
ומורח לי על הלחיים משחה ורודה של שמחה.

ואז הוא בודק שהכל בסדר אצלי,
שאני מתגעגעת ואוהבת ושונאת ומפחדת והכל במידה הנכונה
הוא מסתכל על הצבעים שפיזר עליי,
מהנהן לעצמו.

ועף.