דיכאון

אם הדיכאון יחזור אני אקבל אותו בזרועות פתוחות ואתחיל לשיר מזמורים לכבוד מלאי ריקנות אינסופי שמחכה רק לי. לכבודי, בשבילי. ואם לא יחזור אחכה לו בלב שלם עם זר פרחים, בלונים פורחים ומיליון פקחים ויתקעו לו דו"ח על נסיעה במהירות גבוהה מהמותר. ברח לי הבן זונה, והוא היחיד שהכרתי. ובו נתלתי, ובו החזקתי את עצמי. בתכל'ס אני מצפה לו יותר ממה שאם מחכה לילד, יותר משחקלאי מחכה לגשם. חשבתי לצייר סביבי מעגל ולגרוב את גרבי המזל שלי, אלו עם העננים האפורים שמורידים גשם. גרב זה זכר ואני שונאת גרביים רטובים ואני שונאת זכרים וגם דיכאון הוא עוד אחד. אכזב אותי הבחור עם החרמש והגלימה, אכזבו אותי החיים, אלוהים, נהג המונית שלקח לי עוד שני שקלים. אני שונאת גברים והכי אני שונאת את הדיכאון, כוס אמא שלו. בדיוק כשעמדנו לעלות ביחד על רכבת הרים הוא היה צריך לשירותים ולא חזר. ואני עדיין אוהבת אותו בקטע אובססיבי-מטומטם וכשאני לא מצליחה לבכות אני חושבת לסמס לו שיוריד לי מבול מהעיניים כדי שאוכל לאסוף כל כך הרבה טישו ולהכין ממנו זר פרחים. כמו של כלה.