גשם נופל

הגשם נופל עלינו חזק ואולי זה לא היה רעיון טוב לצאת ככה, הפיגמות שלנו סחוטות, כפות רגלינו היחפות מלוכלכות ואנחנו חלקלקים . אולי רק בסרטים זה עובד.
ככה- עכשיו, פשוט קר וקפוא וכמה שהגשם מגניב אין לי מושג מה לעשות איתו, אין לי מושג איך להעסיק את עצמי כשהוא נופל, עלי, עלינו.
'רוצה להיכנס?' אני שואל אבל את לא עונה, רק פורסת ידיים לצלב ומטה את פיך כנגד המים, כנגד הקור. עינייך סגורות ואת ניראת שלווה; איך? אין לי מושג. אולי עוד רגע יפלו לי האצבעות מרוב קור, נואדיות הריאה שלי יהיו לשקיקי קרח מנותצים ואני אשתעל ואשתעל למוות.
אבל את ניראת שלווה, לא קר לך? הגשם מצייר עלייך נטיפים נוצצים כמו ברכה ועורך לבן ויפה.
'ט–טוב' אני רועד 'ניראלי שאני אכנס'
ואני מתרחק ממך בלי לדעת מה באמת לחשוב, אולי ראית יותר מידי סרטים, אולי הסרטים ראו אנשים כמוך.
את באמת שלווה? באמת?
(אני רוצה רק חימום ומיטה)