בלי דמיון?!

הכול היה שחור בהתחלה לא ראיתה את עצמך אפילו ופתאום צבע לא ברור אך בוהק מאוד מטייל בחלל והינה זה הגיע ולבן התפשת מסביב והוא התמלה… בדמיון… דמיון… העולם שלנו היה שחור משחור עם הדמיון לא היה קיים…
עולם שקט בלי מטרה ובלי כוונה, אבל כולנו כול אחד מאיתנו יש עולם ומלואו…
לאט לאט כשאתה גדל הדמיון מתקטן ויש סיבה לכך.
כשאתה כבר איש למשפחה הדמיון לא פעיל כי אתה עסוק בדברים אחרים,
יש אכן את האנשים שדמיונם מופרח ואכן מבאים אותם על כתב… בעולם של הילד הדמיון שלו כול כך מופרח שהבוגרים אינם מצליחים להבין…
הילד לוקח קופסא מפלסטיק שהיא בעצם טירה והבוגר, רואה ארגז.
הילד רואה נעליים הוא הופך אותם לסירות קטנות והבוגר רואה נעליים…
חישבו לרגע שתממשו את דמיונכם ואכן הוא יהיה בעוד כשלושים מליון שנים! הכול ממש מאושר נכון? ממש נהדר אבל חישבו,
שיהיה מקום קטן שבו תוכלו להכניס דמיון כי כול הדמיון יהיה מול עייניך.
גם אז שכול הדמיון שדמינתה יהיה קיים עדיין יש את הנקודה הקטנה שממשיכה לפעול,
הנקודה שבזכותה הדמיון ממשיך שמלעדייה העולם ישאר אותו עולם.
אבל אני שואלת אותכם, האם דמיון יכול להיכנס בחברה שלנו?
לילה טוב עם הרבה דמיון…