נסיכת הפנינים- חלק 2

הירח המלא היה מקור האור היחיד שגילה את הצמחים והעצים שביער, שבלילה כמו זה היה אפל ומפחיד הרבה יותר מאשר באור יום. להבות המדורה נדלקו בבת אחת, ונתנו אור כתמתם וחמים על האדמה החומה והסלעית, ועל רגליו של דסטין שאחרי מאמץ ארוך ומייגע הצליח סוף כל סוף להביא אור למחנה שלהם.
" הנה!" קרא בשמחה. " עכשיו יש לנו אור וחום ללילה. מה אתה אומר, ג'יני?" הוא פנה לעבר סוסו השחרחר, והוא צהל בשביעות רצון.
" יופי." דסטין ניגש אליו בחיוך המתגאה בעבודתו. " מחר אנחנו סוף כל סוף נגיע לעיירה, ואז נוכל לשים את היד שלנו על נחל הזהב, ועל בטוח נהיה עשירים!" הוא חזר על התוכנית שלהם בעוד ג'יני צוהל בעליזות ושמחה גדולה.
בין צהלותיו של הסוס שמע דסטין לפתע קול רשרוש שהיה קרוב אליהם מאוד. הוא הרגיע את ג'יני וסימן לו עם אצבע על שפתיו להיות בשקט. ידיו כיסו את פיו של הסוס בשביל להבטיח שלא ישמיע אף קול, ואכן, הרשרושים ששמע, שכעת היו ברורים וחזקים יותר, ונשמעו כמו אדם קל משקל שצועד בשאננות, התקרבו לעבר המחנה שלהם.
מבעד לאחד העצים הופיעה בחשכת הלילה דמות קטנה לבושה בשמלה מרופטת ובלויה. ככל שהתקדמה אל עבר המדורה, כך נחשפו פניה לאט, עד שנראתה כולה- נערה צעירה בעלת שיער בהיר ועור חיוור, מדשדשת אל עבר המדורה ומושיטה את ידה בחולשה לעברה, בוודאי בשביל לספוג את החום שפרץ ממנה, וכשהצליחה לפרוס את שתי ידיה הכי קרוב שיכלה עלה על פניה חיוך נהנה ומלא הקלה.
דסטין שחרר את פיו של ג'יני בהדרגה והחל לגשת אליה, לא נחפז בכך, כדי לא להבהיל אותה מנוכחותו, שכנראה הייתה כל כך מרוכזת בחום המדורה הנעים שכלל לא שמה לב שהוא נשמע שם.
" את בסדר?" שאל בשקט. הבחורה לא ענתה לו, ורק המשיכה להתקרב אל המדורה ברוגע, מתכופפת ורוכנת אליה כשלבסוף התיישבה מולה והופנטה מהאש החיה.
" סליחה?" הוא שאל אותה שוב, ושוב היא לא ענתה והמשיכה לבהות באש שחיממה את גופה היטב. דסטין התיישב קרוב אל המדורה גם הוא. הוא הסתכל עליה בוהה באש בחיוך מרוצה, וכל מה שעבר בראשו הייתה השאלה מי היא ומאיפה היא צצה.