נכנסתי לסיפור

הקדמה: שלום קוראים לי נועם ואני הספר על הרפתקה בחיי איזה הרפתקה תיקראו ותיראו
אני זוכרת את הסיפור הזה כאילו הוא היה אתמול. היה זה יום גשום, לא היה אפשרות לשחק בחוץ, כל מה שהיה אפשר לעשות זה ליראות טלוויזיה. אבל אני אחת מן הטיפוסים שלא אוהבת טלוויזיה. אני חייבת לשחק, לרוץ, לקפוץ, ולהשתולל. אני ממש שנאתי את החורף, לא היה אפשרות לעשות בחורף את כל הדברים שציינתי

התחיל להיות לי ממש ממש משעמם מלראות טלוויזיה, פשוט לא יכולתי לראות יותר טלוויזיה, אז החלטתי לבדוק במחסן מה יש לעשות. ראיתי מין קופסא כזאת וניגשתי אליה. היה בה הרבה אבק אז נשפתי כדי להעיף את כל האבק, הצלחתי לראות מה היה כתוב היה כתוב משחק הספר. חשבתי לעצמי: בחיים לא שמעתי על המשחק הזה. החלטתי לפתוח לבדוק. ראיתי נייר שהיה כתוב עליו הוראות משחק, התחלתי לקרוא. הדבר הראשון שהיה כתוב שמה הוא לא לשחק לבד!!!! שאלתי את עצמי: מה זה בעצם לא לשחק לבד הסתקרנתי והתחלתי לשחק.

פתאום היה מן אור מוזר כזה בחדר שהתחיל לעשות מן רוח גדולה שסחבה אותי לתוכה. בהתחלה היה מן רוח מוזרה לכמה זמן, ומתי שהיא נפסקה לא הייתי כבר בבית שלי, הייתיבבית גדול ומלאכותי אבל הכל היה מצויר הרהיטים, הבגדים, הפסלים. מה קורה כאן לעזאזל איך הגעתי לפה למה הכל מצויר חשבתי. ראיתי מראה יפה בחדר רציתי לראות את עצמי ואז ראיתי שאני מצוירת. התחלתי לצרוח "אהההההה!". פתאום שמעתי רעשים: מה זה היה, מי זה היה, ואז נכנס לחדר מן בחור עם כתר תיארתי לעצמי שזה מלך אז רצתי להתחבאות חשבתי לעצמי: מה קורה כאן לעזאזל!!!

כשהתחבאתי שמעתי את המלך אומר: איזה בגד כאדי לי ללבוש, אני רוצה את הבגד הכי יפה בכל המלכות! היה איזה איש מתחתיו שהמלך השתמש בו ככיסא אוי וי חשבתי לעצמי. האיש מתחתיו ענה: אני התקשר לתופרים הכי טובים שיבואו ויתפרו לך את הבגדים הכי יפים בעולם. כאדי לך להזדרז ענה המלך.

פתאום שמעתי שמישהו לוחש את שמי: נועה נועה. שאלתי: מאיפה את יודעה את שמי ואיפה אתה!?!? הוא ענה: אני היונה שבחלון, כפי שאת בטח שמת לב הזמן קפא ו… מה הזמן קפא?!? שאלתי ובדקתי כאדי להיות בטוחה וכן המלך והמשרת לא זזו ולא הוציאו מילה. מה מה קורה פה שאלתי ופחדתי באותו זמן. היונה ענתה עם לא היית מתפרצת היית כבר יודעת תקשיבי אני יונה מיוחדת אני משמשת כקלף במשחק. אני הקלף של 2 אני הקלף הכי גרועה היא הוסיפה. מה שאלתי למה את הקלף הכי גרועה? ככה המלך קבע, כל פעם זה סיפור מלאכים אחר עכשיו את נמצאת בסיפור המלך הערום או משהו כזה. היא ענתה לי והוסיפה: אני הקלף הכי גרועה כי המלך חושב שאין בי טעם, לכל קלף יש כוח, ושלי הוא: עצירת זמן כלומר לתת לשחקן עוד זמן. לדעתי זה קלף שימושי. אבל למה אני פה ולא בחוץ משחקת את המשחק הזה?

לא שמת לב שכתוב לא לשחק לבד כן אבל חשבתי שזה סתם עניתי. שום דבר לא סתם בסיפורים ענתה והוסיפה נכון כל הזמן אומרים לנו שסופרים יוצרים אותנו אז ממש לא אנחנו יוצרים את עצמו בשביל הילדים וכותבים שם של משהו מהמשחק ומתי שמזמינים אותו לקרוא מול ילדים מחפשים אותו למישהו אמיתי ומוצאים אותו מהסיפור לזמן מה. באמת? שאלתי. באמת באמת היא ענתה אוקי אני ינסה לעכל את זה שניה לשאלה הבאה, והשאלה היא למה את פה לידי??? היא ענתה אני פה כי אני היא הקלף היחידי הפנוי אז נשלחתי לעזור לך בכל מיני דברים. רגע ואיך אני יוצאת מפה שאלתי? את זה את צריכה לדעת לבד אמרה ונעלמה

הזמן התחיל שוב לזוז המלך הלך לחדר אחר והמשרת התקשר ואמר: הלו קלריס תשלחי עלי את התופרים הכי טובים שאת יכולה למצוא. וניתק תוך מספר דקות התופרים באו אני אמרתי לעצמי בראש: אוי הם יתפרו לו בגדים לא אמתיים.תוך מספר דקות ראיתי את המלך יוצא רק עם תחתונים זה לא היה מראה מלבלב כלכך חיכיתי בחדר לא רציתי לראות את זה שהילד צחק על המלך. ופתאום אני שומעת המלך ערום המלך ערום הבנתי שזה הילד לא היה לי נעים אבל עם איך שהמלך התנהג חשבתי שאני עכשיו הלך הביתה היה שוב את הרוח וממש חשבתי שאני כבר היה בבית…

אבל אז ראיתי את עצמי שוב בחדר שוב המלך בא עם המשרת שוב שוב ושוב מה זה הכלה יתחיל מהתחלה חיכיתי עד סוף הסיפור אבל זה שוב פעם התחיל מהתחלה ושוב ושוב ושוב אז פתאום צרחתי יונה!!!!!

היונה באה ושאלה: מה את רוצה? למה הכל קורה מהתחלה ומהתחלה היונה ענתה: עוד לא הבנת את זה הא תקשיבי אסור לי לגלות לך אז אני איתן לך רמז אוקי הרמז הוא: את צריכה לשנות. ונעלמה וכל מה שהיא הישרה זה פתק ובו רשום: בהצלחה ואל תישכחי שינו. אוהבת: יונה. מה זה לעזאזל את צריכה לשנות ושינוי חשבתי עד שנפל לי האסימון

אמרתי כל מה שצריך זה לשנות את זה שהמלך הלך ערום חיכיתי עד שהתופרים יגיעו וכבר תכננתי תוכנית וכבר היה לי רעיון מצוין

התופרים הגיעו כבר הרעיון שלי היה מצוין נגשתי אל התופרים ואמרתי להם אתם מחפשים את המלך? הם ענו כן הובכן המלך עבר לאוסטרליה ביי. התופרים לא האמינו ואמרו כן בטח והמשיכו ללכת עצרתי אותם ואמרתי להם רגע אני יודעת מה אתם מתכננים לא באמת לעשות למלך בגדים ולרמות אותו עם את רוצים שאני לא הכרה למשטרה אתם צריכם לעוף מפה התופרים ברחו מהרמון והיונה ניגשה אליי ואמרה: את היחידה שהצלחה כל הכבוד.

פתאום היה רוח הבנתי שזה הסימן שלי ללכת והייתי בטוח הרוח עצמתי עיניים כל הדרך. וכשהגעתי פתחתי עין אחת ליתר ביטחון וראיתי שאני בבית סוף סוף פתאום בחלון ראיתי מין יונה היא הייתה דומה ליונה שהייתה איתי היונה כרצה עליי ועפה. והבנתי שזאת היא בחיים אני לא השכח את היונה הזאת ואת ההרפתקה הזאת.

הסוף