ניבה הארנבת ומשפחת חזירי הבר

היה הייתה פעם ארנבת לבנה, יפה וחמודה ושמה ניבה. כמו בכל בוקר, ניבה קמה מן המיטה, קיפצה באושר רב ובשמחה, לבשה את שמלת הפרחים הלבנה שהיא כה אוהבת, צחצחה את שיניה הארוכות, ירדה למטה אל המטבח לאכול את ארוחת הבוקר האהובה עליה, לחם עם ריבת גזר וכוס מיץ גזר טרי ומרענן.
"בוקר טוב אימא" אמרה ניבה לאימה בהתרגשות. "בוקר טוב ביתי האהובה", השיבה אימה בחיוך. "שמעי נא, ניבה יקירתי, אחרי שתסיימי את ארוחת הבוקר, לכי בבקשה אל השדה והביאי לכאן פרחים לקשט בהם את השולחן האוכל", ביקשה האם. "מיד אצא לדרך ואביא לך את הפרחים הכי יפים שיש בשדה", השיבה ניבה בשמחה והתכוננה לצאת לדרך.

לאחר שסיימה את ארוחת הבוקר, יצאה ניבה הארנבת לדרכה אל השדה הגדול. בדרך פגשה את חברה הטוב, דודו הדובון הקטון. "בוקר טוב דודו הדובון!" קראה ניבה לעברו. "בוקר נפלא ניבה הארנבת, לאן זה את כה ממהרת?" אמר דודו הדובון. "אני בדרכי אל השדה לקטוף פרחים", השיבה ניבה. "את יודעת", אמר דודו הדובון בהתלהבות, "שמעתי שהערב, עם צאת החמה, חזירי הבר עורכים את מסיבת האביב הגדולה". "מסיבת האביב הגדולה? איזה מין חג הוא זה?" שאלה ניבה הארנבת בפליאה. "זו מסיבה גדולה שחזירי הבר חוגגים בכל שנה ביום האחרון של חג האביב", השיב דודו הדובון, ושמעתי שהם מזמינים את כל תושבי הכפר להצטרף לחגיגה".

"מסיבת אביב? נשמע מאוד נפלא!" התלהבה ניבה נורא. "ומה יהיה במסיבה?" "יהיה הרבה אוכל טעים", השיב דודו הדובון, "יהיו עוגות, ממתקים, תה מתוק וחם, שירים וריקודים, והמון חביתיות בדבש". "באמת? כך זה יהיה? אם כך אלך לשם עם צאת החמה". אמרה ניבה הארנבת וקיפצה בשמחה.

כל הדרך אל השדה קיפצה ניבה הארנבת מאושר ובחיוך רחב וחשבה לעצמה כמה נחמד יהיה במסיבה. סמוך לשדה, פגשה ניבה את דינה החסידה. "בוקר טוב דינה!" קראה אליה ניבה בשמחה. "בוקר אביבי ונעים גם לך ניבה הארנבת", אמרה דינה החסידה, "מדוע את כה מאושרת?" "הערב אני הולכת אל מסיבת האביב הגדולה של חזירי הבר" השיבה ניבה בהתלהבות. "מסיבת האביב של חזירי הבר? למה לך?" שאלה דינה בפליאה. "מדוע את מופתעת כל כך?" שאלה ניבה בחזרה. "מפני שזו מסיבה שיהיו בה רק חזירים. שם את תהיי הארנבת היחידה ואת תחושי בודדה", השיבה דינה החסידה. "אבל גם דודו הדובון יהיה שם", אמרה ניבה. "ובכל זאת אתם שניכם תרגישו בודדים. בכל מקרה, תיהני לך במסיבה", השיבה דינה החסידה ועפה לה לדרכה.

בדרך חזרה הביתה מהשדה עם הפרחים בידה, פגשה לפתע ניבה הארנבת את ידידה אהרון הדביבון. "בוקר טוב אהרון הדביבון", קראה אליו ניבה בחיוך. "בוקר טוב ומבורך לך ניבה הארנבת", השיב אהרון הדביבון, "מדוע את כה מאושרת?" "הערב אני הולכת למסיבת האביב של חזירי הבר" השיבה ניבה. "מסיבת האביב של חזירי הבר? אבל מדוע?" התפלא אהרון הדביבון. "מדוע לא?" השיבה ניבה בבלבול. "מפני שחזירי הבר יאכלו את כל האוכל ולא ישאירו לך אפילו פירור אחד. וגם הרעש שם איום ונורא, הוא יחריש את אוזנייך הארוכות", השיב אהרון. "אל תדבר כך!" השיבה ניבה הארנבת בכעס, "אתה סתם משקר. זה לא יפה בכלל". אמרה ניבה והמשיכה בדרכה.

ובינתיים, כבר הגיעו צהרים והשמש הייתה במרכז השמיים. ניבה חזרה הביתה עם הפרחים ושמה אותם באגרטל שעל שולחן האוכל. "תודה רבה לך ניבה ילדתי, אילו פרחים יפים להפליא", אמרה לא אימה. "אך מדוע את מצוברחת כל כך, האם משהו קרה לך בדרך?" "לא בדיוק", השיבה ניבה, "הערב אני רוצה ללכת אל מסיבת האביב הגדולה של חזירי הבר. דודו הדובון סיפר לי שחזירי הבר עורכים מסיבה גדולה כזאת בכל שנה והם מזמינים את כל הכפר. אך כל מי שפגשתי בדרך אמר לי שלא כדאי לי ללכת מפני שאינני חזירה ואני לא איהנה שם".
"אם כך אולי באמת לא כדאי לך ללכת לשם", השיבה אימה". "אבל מדוע לא?" שאלה ניבה. "מפני שחזירי הבר שונים מאיתנו", השיבה אימה. "מנהגיהם והרגליהם שונים משלנו וזה החג שלהם ולא שלנו. את עלולה לחוש שם בודדה ועצובה". "אבל אימא, אני רוצה נורא ללכת למסיבה. הם מזמינים את כל תושבי הכפר וגם שמעתי שיהיו שם הרבה דברים טובים: שירים וריקודים, שלל מאכלים, עוגות, ממתקים וחביתיות מתוקות עם דבש", השיבה ניבה. "ואת בטוחה שאכן כל שאר תושבי הכפר יבואו?" שאלה אימה. "אממ… אינני יודעת בדיוק", השיבה ניבה, "אבל אולי דודו הדובון יבוא ואהיה שם איתו". "בכל זאת אני חושבת שלא כדאי", השיבה האם. "אולי במקום ללכת למסיבה הזאת, תלכי לשחק עם ידידך גרי האוגר?" "גרי האוגר? לא תודה", השיבה ניבה. "זה נשמע משעמם, אני רוצה ללכת למסיבה".

ובינתיים, הערב ירד. השמש החלה שוקעת באופק. "ניבה הארנבת הייתה כה נרגשת. היא לבשה את השמלה הכי יפה והכי אהובה עליה, התאפרה והתייפתה, יצאה את ביתה והלכה למסיבה. בדרך היא לא ראתה איש. היא חשבה לעצמה, "מדוע אין איש בחוץ בערב כה יפה ומיוחד?" וחשש מה התגנב אל ליבה.
לפתע פתאום שמעה ניבה הארנבת צלילי מוסיקה קצבית. "המסיבה ודאי התחילה" אמרה ניבה וגבירה את קצב הליכתה. היא הגיעה אל ביתם של החזירים. היא נעמדה מול הדלת ובהיסוס קל נקשה.

הדלת נפתחה ובפתח עמדו זוג חזירי בר שחרחרים, שעירים ושמנים. "ערב טוב וחג אביב שמח", אמרה ניבה הארנבת בשקט. "ערב טוב ארנבת קטנה, מה רצונך?" ענתה החזירה. ניבה הנבוכה מעט השיבה, "שמי ניבה הארנבת ובאתי למסיבת האביב שאתם עורכים. שמעתי שאתם מזמינים את כל אנשי הכפר וחשבתי אולי לבוא ולהצטרף, אם אינכם מתנגדים". "הו, איזה יופי", השיב החזיר וצחקק לו בקול רם. "כמה נחמד, בואי הכנסי פנימה". ניבה פסעה בצעדים קלים אל תוך הבית. בתוך הבית שרר ריח רע והלכלוך היה בכל מקום. מוסיקה קולנית, צורמת ומחרישת אוזניים נשמעה ברקע. שולחן גדול ועמוס באוכל רב וסביבו מתקבצים עשרות חזירים בר שחרחרים ושמנים מצחקקים, מחרחרים ומפטפטים ביניהם בקולי קולות. על השולחן היו שלל ממתקים, עוגות גבינה ושוקולד וצלחת גדולה של חביתיות טריות.

"איזה רעש, איזה חוסר תרבות", חשבה לעצמה ניבה הארנבת, אך בכל זאת החליטה להישאר. "היי ארנבת, בואי שבי אל השולחן, אנחנו רוצים כבר לאכול!" קרא אחד החזירים לעברה. ניבה הארנבת נגשה בהיסוס אל עבר שולחן האוכל והתיישבה בין החזירים. "מדוע אין כאן איש מבין תושבי הכפר האחרים?" שאלה ניבה פתאום. "הם לא רוצים לבוא כי הם חושבים שהם טובים יותר מאיתנו החזירים" אמר חזיר אחד. "הם סתם טיפשים!" קרא חזיר אחר. "הם סתם מקנאים בנו כי אנחנו אוהבים לשמוח ולאכול והם רק אוהבים לשבת בבית לבדם ולסבול!" צעקה חזירה נוספת.

בראש השולחן, התיישב ראש משפחת חזירי הבר, אותו חזיר גדול, שעיר ושמן שפתח בפני ניבה את הדלת. "ובכן, שיהיה לנו חג שמח ואפשר להתחיל לאכול", הוא קרא. מיד באותו רגע, התנפלו כל החזירים בכוח ובקולי קולות על השולחן העמוס במאכלים, טרפו ברגע אחד את כל העוגות, בלעו את כל הממתקים בתוך דקות וחיסלו לחלוטין את כל החביתיות, עד אשר לא נותר פירור. את שאריות האוכל השליכו אל מחוץ לבית ואף אל חצרות השכנים.

ניבה המסכנה לא הספיקה לאכול אף לא פיסת עוגה אחת או חביתית אחת בדבש. היא הביטה בחזירים אחוזת הלם. הם התחילו לשיר בקולי קולות ולרקוד על גבי השולחן עד שכל הבית רעד מרוב מהומה. "היי ארנבת, עכשיו יוצאים לחצר!" קרא אחד החזירים אל ניבה. חזירי הבר יצאו אל החצר המוארת באור הירח המלא. ניבה יצאה בהיסוס אחריהם וראתה לפניה שלולית ענקית של בוץ.
לא חלפה דקה אחת ומיד קפצו החזירים כאחד אל תוך הבוץ הטובעני והחלו משתכשכים בו בהנאה. "היי ניבה, למה את לא נכנסת?" שאל אחד החזירים. "אני מצטערת, אבל אינני חושבת שזה מתאים בשבילי" השיבה ניבה במבוכה. "מה זאת אומרת לא מתאים?" שאל אותו חזיר. "אני מתנצלת, אבל, הבוץ נראה לי מעט מגעיל והוא עלול ללכלך לי את הפרווה", ענתה ניבה בחשש. "מה? את אומרת שאנחנו מגעילים? מי את חושבת שאת, ארנבת לבנה וטיפשה!" אמר החזיר בכעס והשליך כדור של בוץ לעברה. כדור הבוץ פגע ישר בפניה. ניבה ההמומה החלה לבכות וכל החזירים מסביב צחקו בקול. "קדימה, מלחמת בוץ!" קרא אחד החזירים ומיד החלו כולם להשליך אחד על השני כדורי בוץ וגם על ניבה המסכנה. ניבה הארנבת תפסה את רגליה הזריזות וברחה משם מיד.

ניבה הארנבת החלה לפסוע לאט בשביל לאור הירח כשהיא עצובה ובוכה נורא. פרוותה הלבנה ושמלתה היפה והאהובה עליה ביותר היו מוכתמות בבוץ סמיך וגועלי. כעבור דקות מספר, עננים כיסו את השמיים וגשם החל לטפטף. ניבה המותשת התיישבה מתחת לעץ גדול שנקרא בדרכה והיא בוכה, בוכה נורא.
לפתע פתאום, הופיע שם לא אחר מאשר גרי האוגר. גרי הבחין בניבה הארנבת, ניגש אליה ושאל אותה, "היי ניבה, מה קרה? מה את עושה כאן? מדוע את יושבת כאן לבדך בגשם ובוכה?" "הייתי במסיבת האביב של חזירי הבר וחשבתי שאיהנה שם", ענתה. "ומה קרה שם? ולמה את מכוסה כולך בבוץ?" שאל גרי האוגר. "מפני שהם מרושעים ואינם נחמדים כלל וכלל", השיבה ניבה הארנבת בכעס. "הם זללו את כל האוכל, לא השאירו לי פירור אחד, הם לכלכו את כל הסביבה, השליכו עלי בוץ וצחקו עלי". "מסכנה שלי", השיב גרי האוגר בחמלה, "אבל כולם יודעים שחזירי הבר הם פראיים ולא נחמדים. אין דבר, בואי איתי ואקח אותך הביתה תחת המטרייה שלי". והשניים החלו לצעוד.

בעודם צועדים לכיוון ביתה של ניבה, משב רוח חזק ופתאומי בא והעיף לפתע את המטרייה של גרי האוגר הרחק. "הו לא, עכשיו אנחנו נירטב כהוגן!" קראה ניבה. "בואי נרוץ מהר!" אמר גרי ושניהם החלו לרוץ לכיוון הבית של ניבה.

לבסוף, הגיעו השניים אל פתח הבית כשהם רטובים מהגשם עד לשד עצמותיהם. "אני מצטער כל כך על מה שקרה, אך הרוח הייתה חזקה מדי ולא הצלחתי לתפוס את המטרייה", אמר גרי. "זה בסדר, הכוונה היא החשובה", השיבה ניבה. "וחוץ מזה, אתה באת אלי ועזרת לי בדיוק כשהייתי זקוקה לכך. אם כבר אז אני מצטערת שלא דיברתי איתך זמן רב כל כך. איך לא זכרתי עד כמה אתה אדיב ונחמד?" גרי חייך והסמיק… "ואני גם חייבת להתנצל בפני אימי וחבריי שבסך הכול ניסו להזהיר אותי מפני מה שצפוי לי, אך אני בחרתי להתעלם מהם ולא שמעתי בקולם". "למדת היום לקח חשוב", השיב גרי האוגר. "שלא כל מה שמספרים לך בהתחלה הוא בהכרח נכון ושיש לך משפחה וחברים טובים שאכפת להם ממך והם רוצים רק את טובתך. הם יעשו כל שביכולתם בכדי לשמור אותך מכל צרה".
"נכון, אתה צודק. כל אחד צריך ללכת עם האנשים המתאימים לו ולסוגו. וגם הגשם שטף את כל הבוץ מעלי ועכשיו אני אמנם רטובה, אך נקייה, כך שגם זה לטובה", אמרה ניבה בחיוך רחב וחיבקה את גרי חיבוק אוהב וחם.
ובינתיים, פסק הגשם והתפזרו העננים לאט בשמיים. הירח המלא שוב התגלה במלוא יופיו וניבה הארנבת וגרי האוגר ישבו יחדיו על הגדר שבחצר, והביטו בירח היפה כשהם אוהבים ושליווים.

הסוף