לקסיקון של ינון.

לקסיקון של ינון.
12.04.2001.

מייד אחרי העבודה אני לרוב מגיע לנכדים.
בוגרת – שיר, שכיום הוא בת 8 שנים ו- 2 חודשים, תמיד עסוק במשהו: שיעורים, חוגים, טלוויזיה (תכנית מעניינת), חידה חדש במחשב וכן הלאה. בנוסף, היא בטוחה שהיא לא תצליח להשתלט עליי לחלוטין, ומחכה להזדמנות שלה בסבלנות.
בינונית – גלי, היא היום 4 שנים ו- 9 חודשים, כבר יש לו מגוון רחב של אינטרסים, אבל היא עדיין נקרעת ברצונה להיות בכל מקום ולתפוס את הכל "זה שניה", ולכן, "ההוריקן הקטן" הזה מנסה למשוך את תשומת הלב אליה בהטרדה המדכאים שלה. היא עדיין לא השלימה עם חלק של תשומת הלב שהיא מקבלת אחרי הלידה ינון וכרת שהייתה הקטן ביותר, שאפשרו לה כל, סלחו, ולקחו על הידיים כשהיא רצתה. בנוסף, הפמיניזם הטבעי שלה מגיב חולני למגע של סבא עם נכדו. זה נראה לה לא הוגן. כאשר באותה מידה, היא מוכנה להתפייס עם זה זמן מה.
לצעיר ביותר – ינון אין ספק לגבי הגעתי יום יומית לבית שלהם. היום, – 25.03.2001 הוא בן שנתיים וקצת יותר משלושה חודשים. הוא בערך, יודע את זמן הגעתי ושאני מגיע לבית שלהם, שלושה פרצופים נצמדים לחלון. אני לא יודע איך הוא מרגיש שאני מתקרב, לא נלי ולא לילי מספרים שהים לא עומרים לו על כך, אבל פקודה לפגישה שלי נותן הוא, כעשר מטפס על שולחן ילדים, מביט לחלון, ואלו מצטרפות שתי אחיות.
כבר במעלית אפשר לשמוע את הצעקות "סבא" של יינון וגלי צועקת בקול רם יותר.
מהעבודה שאני חוזר עם התיק, אבל לפעמים גם יד שנייה תפוסה. כאשר הדלת נפתחת, אני מספיק לעבור צעד אחד לתוך הדירה. הדבר הראשון שינון עוסה – תופס בחוזקה את הרגל שלי בשתי הידיים, ומתיישב על כף הרגל.
אני תפוס!
גלי דורשת שאני התכופפתי כדי לנשק אותה, ונטלת על צווארי. לעתים קרובות מצטרפת גם שיר לנשיקה מכובדת. ולפעמים, גם היא רוצה לתלות עליי.
הדלת עדיין פתוחה, אבל לילי בא לעזרתי משחררת את הידיים וסוגרת את הדלת. עכשיו אפשר לנשק את גאלי ולנסות לקחת על הידיים את יינון, ולשאול באותו הזמן "מי ינשק את הסבא". אז אני מבקש להביא נעלי בית, ויש לי את ההזדמנות לנשק את שיר. בזמן זה, גאלי שזריזה יותר, מבלי לחכות לסיום הטקס בעצמה מביא את נעלי הבית שלי ומסדרת את הפרובוקציה הראשונה. מתחיל בכי רם – זכות שיינון תמיד דורש בעצמו אחות נלקחה, בתקווה לנשקה ומחמאה על חשבון אחיה הקטן. מנשק את גלי ומבקש להחזיר נעליים למקום שיינון יכל לקבל את חלקו.
גלי ישרה ואצילה, קיבלה חלקה מהחיבה שלה, וחוץ מזה, מוח מהיר ואחזני שלה מחשב את ההזדמנות לטפס אל זרועותיי עד שיינון התמודד עם המשימה שלו. אחרי כמה זמן כל החיכוכים שוקעים ,גלי מוותרת לינון שגורר אותי ביד לחדר שבו אנחנו בדרך כלל מצליחים לשחק ללא הפרעה, גם אם משתתפים בזה ואחיות – זה טריטוריה ניטראלית.
במשחקים עם יינון אנו משתמשים ברוסית ובעברית, כי אנחנו רוצים, שהוא ידע ברוסית, ואשגשג נורמלי בגן ילדים.
שיר, שלב סירוב של הרוסית כבר עברה, ומעה לעת, מנסה לדבר אתנו רק ברוסית. באופי שלה יש אלמנטים של "אפצלוכס" (בשביל להכעיס) – היא עושה את זה "בהתרסה" לגלי שלמרות העובדה ששלוש שנים הייתה עם מתפלת רוסית, שדיברה אתה רק ברוסית, הוא עכשיו בשלב של הרוסית.
יינון כבר זמן רב, יותר מ -8 חודשים למדו את המילה "נמר" שמבטא בכרות כשאגה של החיה, "נמר-גר -גר." המילה "קנגורו" הוא אומר בהגייה של האבוריג'ינים אוסטרליים- בשתי מילים "קנגו – גרו". ואם מילת ה"נמר" הוא מרכך בצלצולי שאגה, "קנגורו" הוא בטא בבהירות ובתקיפות.
אנחנו משחקים "טרמוק" (בית באגדה רוסית )שמורכב מהחלקים גדולים של "לגו". בו חיים כל מיני בעלי חיים וכל הסוגי, מכוניות. מילה זו יינון מבטאה כ"טמה-גר-גר-וק" ומרוב בושה ומהגייה לא נכונה, מכסה את פנו. משחקים אנחנו "בגובה עיניים," ולכן אני יושב על הרצפה, והוא על ברכיו ומכסה את פניו, כשהגוף נופל על השטיח, והוא נראה מוסלמי בתפלה. מכונות משמשות ללימוד הצבעים אנחנו מלמדים בעברית, כדי לא להפריע בתהליך התקשורת שלו בגן.
כשהוא היה קטן מאוד, בעלי חיים לימדו אותו בהוצאת צלילים: "מיאו", "אב-אב", "קו-קו-קו", "מו-ו", "בגר-גר", מה שאומר על האופניים וכן הלאה, וכשהוא נכנס לגן, אמרנו שהוא ילד גדול וצריך לדבר בצורה נכונה. זמן מה הוא ניסה להמשיך בדרך הישנה, אבל הרצון לא לפגר מהאחיות, ניצחו הרגלים וביישנות. עם "חתול" הוא הסתדר מהר, מילת "כלב", הוא אומר בנפרד: "כא- בל", אבל במילה ארוכה "תרנגול" או "תרנגולת" הוא עדיין מתקשה וממשיך כמו קודם, אבל היום, 31/03/2001 לבקשתה של אם (לילי), הוא הוכיח שאני טועה, ואומר בהתחלה "גול", ולאחר מכן תיקן "תרגול" ולאחר מכן, אמר בבירור "תרנגול".
אחרי שהוא נכנס לגן, התפתחות שלו "קפץ", פשוטו כמשמעו, ואנחנו לא יכולים שלא לתהות, כי זה קרה פתאום, אחרי פוטרה מתפלת, שגידלה בזמנה את גלי. מתפלת הזדקנה וחיפשה כל הזדמנות כדי "לעגל פינות", שאפשר יהיה לשבת, להחזיק את הילד בכיסא גלגלים ולנמנם בשקט בשמש וכו".
בבית ובגן יינון – הצעיר. כל הזמן הוא נאלץ "למשוך" אחרי מישהו, והוא עושה זאת היטב.
בנוסף, הוא משלב את היסודיות וסבלנות של שיר, ומוח חד ועיקש של גלי.
שיר – חכמה, אבל אם גלי עם כל החוצה ורצונות ושינויים במצב רוח מידיים, שיר בצעת את משימותיה כשסוגרת אותם כערפל סמיך את העיר, ומשמשת "החנות" שתמיד יש לה. מזה אין לאן לברוח, הערפל ישכך, והבעיה תיפתר.
המילה הבאה שעלה בדעתי – "סידרתי". אביו של יינון – נאריק דרש מינון לסדר צעצועים שהוא פיזר. לאחר זמן מה הקטן בגאווה דיווח "סידרארתי".
כיום, 30.03.2001, שמעתי אותו אומר את המילה "החשמל". החלפתי בגדים שלו, אחרי הגן ושמעתי: "חאמשאל". אני לא לימדתי אותו את המילה, אבל בניסיון לגמול אותו מהשקעים, שהיה לו עניין רב כאשר הם נפתחו מהפקקים לשימוש, הייתי תפס אותו על זה, נותן סטירה על היד, ואומר מילה קצרה ברוסית "טוק", שפירושו "זרם". פלסק – "טוק", פלסק – "טוק". הופיע, כל הנראה, הרגל רפלקסיבית שהוא החליט לחלוק עם בני גילו בגן. כרמלה (גננת), כנראה, לימדה אותו מחדש והוא – ערמומי, מצא זמן להפתיע אותי במילה חדשה.
06.04.2001 ינון הביא את הביטוי "אריטה עטרה". בזמן הזה היינו במכונית עם לילי, והיא הסבירה לי שזה אומר: "ראיתי את המשטרה".
07.04.2001 חג הפסח. חגג אצלנו. הסעתי את חמותה הביתה. חזרתי עם שואב אבק לתקן. ינון, שכבר היה לבוש ללכת הביתה, והתחיל להסתובב סביבו, ומנסה ללחוץ משהו. כרעה, לחץ באצבע על הדבשת הפעלה ואמר פעמים רבות "palyamala", " שברוסית אומר "התקלקל" ו"תיקון", ומקשר בזה אותו ואותי. הוא נזכר כי לפני יותר מחודש שלא הצלחתי להפעיל תכנית במשחק הילדים "קומפי", ואמר: "סבא "palyamala" "קומפי", מאיים באצבע ואומר: "נון " chinit" "קומפי" (יינון מתקן "קומפי").
הבית הוא לא רוצה לעזוב, למרות שלילי (אמא) ואחיות (שיר וגלי)כבר היו במסדרון, והאב (נאריק) קרא לו שוב ושוב. הושטתי לו את ידי ואמרתי "בו, יינון".
הוא נצמד אליה, הציץ לי בפנים, ובתקווה שאל: " "אתה בא אימתי?"
פרידה קשה לו לאחר 9 חודשים שחיינו יחד – זה כמעט חצי מהחיים שלו אז. בתחילה, על מנת שלא לפגוע, ניסיתי רק בשקט להיעלם, אך זה עושה יותר נזק מתועל. חוסר יושר בקומבינציה הזה גרם לבכי שנשמעה ברחוב ולמחרת הוא כבר היה "על משמר" מנסה לשמור אותי בתחום ראיה. עם לא הייתי אתו, והוא היה עושה משהו אחר כך נזכר ומציץ לבדוק אם אני המקום.
הייתי צריך להתחיל ללכת אחרי רשות. זה היה מורכב מעובדה ששאלתי אותו: "יינון, מה אתה אומר סבא"? והוא כמעט תמיד היה מנופף לשלום ואומר: "ביי, סבא". הוא הבין שאני צריך ללכת הביתה, אבל עמד על "כללי התנהגות".
לפעמים הוא היה מחליט שהתנכית של הערב לא הייתה גמורה והחל להתעקש. נאלצתי לאלתר.
09.04.2001 לשאלה שלי לפני עזיבה, "מה אתה אומר סבא"? השיב האיש: "לתירות סבא" (להתראות סבא").
יש בו "נועזות" אישי ושימוש ב"החנות", כפי שלבכורה – שיר.