יציאה מהארון

קום.
קום.
קום.
השעון המעורר מצלצל, כדאי שתקום.
לא, לא עוד חמש דקות. גם לא עוד דקה. עכשיו, עכשיו תקום כי בחוץ מתחוללת סערה.
סערה גדולה, כן, היא תסחוף גם אותך.
צא אל הרחוב, צא אל ההמון, צא להפגין, צא לאהוב.
תצא, רק תצא כבר. אל תתעצל. במיטה נוח וחם, אבל בחוץ אתה תחייה.
תחייה, רק תחייה כבר! אף פעם לא חיית באמת, אף פעם לא עשית משהו בשביל מישהו אחר!
תמיד היית הילד המפונק של אמא, תמיד היה לך נוח במיטה הגדולה והחמה שלך.
אז צא כבר, לך מפה. צא לסערה, צא אל הרחוב.
קום.
קום.
קום.
תתנער מקורי השינה, תפרוץ את הגבולות, תצא למרחבים, תפגוש אנשים חדשים ומעניינים.
דרך המיטה רק חולמים בהקיץ ולא עושים דברים מעניינים.
מאז ומתמיד היה אכפת לך רק מעצמך, תמיד חשבת איך לעזור אך ורק לך…
אז לא! תצא כבר! תצא מעצמך! צא אל הסערה, אל הסופות, אל הרוחות.
אל תפחד, אתה תמצא את הדרך שלך בבוא היום.
קום.
אז אתה קם? אתה יוצא? אתה מתמתח ומתחדש?
תתחדש ותקבע לעצמך מהי המציאות שלך.