חצי מיליון שקל – פרק 1

היום בשעה 10 בלילה, המורה דרורה כתבה לכל ההורים בווטסאפ שבעלה יניב נכנס לכלא, על ערבות של חצי מיליון שקל. היא ביקשה מכל אחד להביא קצת כסף. אם כל תלמיד יביא איזה עשרה שקלים, זה לא יספיק. בכיתה יש רק עשיר אחד, והוא קמצן.
בואו נחזור קצת אחורה: בשנה שעברה הייתי בבית ספר גרוע, קראו לו: 'בית הזיתים', ואף פעם לא הבנתי מה זה השם הזה. כשהייתי בכיתות א' וב', הבית ספר הזה היה מצוין. אך בכיתה ג' הוא התחיל להיות גרוע. אימא שלי רצתה להעביר אותי בית ספר, ניסתה ולא הצליחה. ובגלל זה היא חיכתה עד סוף השנה שאהיה בכיתה ד'.
אני שאול צנדיק, אני גר בקרית גת, ברחוב הכלנית, וכמו שהבנתם אני לומד בכיתה ד'.
נראה לי שחלמתי, אבל שמעתי שחברי נועם מבית הספר 'בית הזיתים', עובר איתי לבית הספר החדש!
לבית ספר החדש קוראים 'טוב בטוב אחר', ונראה לי שהסיבה שקוראים לזה ככה היא… טוב, אני לא ידוע להסביר את זה, לא חשוב.
התברר לי ביום הראשון ללימודים שאני לא חלמתי שנועם עובר איתי לבית הספר החדש. ראיתי אותו בכיתה.
על היום הראשון הספקתי להכיר את כולם, היינו יחסית לכיתות האחרות קצת, אבל עדיין די הרבה.
היינו 18 ילדים, 9 בנות, ו-9 בנים,(לא כולל אני ונועם).
לבנות קראו: רחל, שיר, נועה, לאה, שרה, מיכל, גלית, נעמה ודליה.
לבנים קראו: איתי, יוסי, דן, גד, אושרי, צבי, רון העשיר, מיכה ,מיכאל נועם ואני.
הורי שכחו להגיד לי מה שם המורה, אבל איתי ביקש מהמורה, אם אפשר לשתות. הוא אמר: "המורה," אחר כך המשיך, "אפשר לשתות?"
"כן," השיבה המורה דרורה.
הוא יצא מהכיתה והלך לברזייה.
"בואו ונעשה הכרות," אמרה המורה דרורה.
"כל אחד אומר את השם שלו, וחיה שמתחילה באות הראשונה של השם שלו," התפרץ גד.
"בדיוק," השיבה המורה דרורה, "מיכה תתחיל."
"אני מיכה, והחיה שאני אומר היא ממותה."
"תמשיך יוסי," אמרה המורה דרורה.
"אני יוסי, והחיה שאני אומר היא יונה."
"אני שיר, והחיה שאני אומרת היא שפן."
"אני אושרי, והחיה שאני אומר היא אריה."
"אני גד, והחיה שאני אומר היא גמל."
אז איתי חזר מהברזייה.
"אני איתי, והחיה שאני אומר היא אפרוח."
"אני נועה, והחיה שאני אומרת היא נחליאלי."
"אני מיכל, והחיה שאני אומרת היא מדוזה."
"אני צבי, והחיה שאני אומר היא…"
"צבי!" קרא נועם, וכמו שאתם יודעים, הוא חבר שלי.
"דווקא לא. צב." אמר צבי.
"אני נעמה, והחיה שאני אומרת היא נמר."
"אני מיכאל, והחיה שאני אומר היא מדוזה."
"משהו אחר," המורה דרורה אמרה, "אמרו את זה."
"אין לי עוד רעיון בראש," אמר מיכאל.
"אז שרה תמשיכי," אמרה המורה דרורה.
"אני שרה, והחיה שאני אומרת היא שועל."
"אני דליה, והחיה שאני אומרת היא דב."
"אני גלית, והחיה שאני אומרת היא גמל שלמה."
"אני רחל, והחיה שאני אומרת היא ראשן."
"אפשר גם רבע עוף," התפרץ גד.
"אני רון, והחיה שאני אומר היא רבע עוף, כמו שגד אמר."
"אני לאה, והחיה שאני אומרת היא למור."
ואז הגיע תורו של נועם. הוא התרגש.
"אני נועם, והחיה שאני אומר היא נמלה."
ואז הגיע תורי, התביישתי והתרגשתי.
"אני שאול, והחיה שאני אומר היא שלדג," מלמלתי.
"כל התלמידים, כל התלמידים," אמרו במערכת הכריזה, "כל התלמידים לצאת עכשיו למגרש עם כיסאות, כדי לראות את הטקס של תחילת שנה."
הנה, אני צופה בטקס, ורואה משהו קטן ואדום, זה היה עגול.
הרמתי אותו ושמעתי זמזום חלש. קרבתי את הדבר האדום והעגות הזה, ושמעתי אותו אומר: "שלום, אני ווירוס שבא לעשות לך רע."
אימא'לה! מה קורה פה???
***
"לא!" קרא יואב, והצליח לתפוס את הכדור שלו מטדי המעצבן שאוהב לגנוב לילדים את הכדור שלהם, וללכלכם בבוץ.
"יואב, יואב, יואב," אמר טדי, "לא ידעת שלא מפריעים לטדי לכלך כדורים בבוץ?" והוא התנפל על יואב, לקח לו את הכדור, ולפני שיואב הספיק לתפוס את הכדור שלו, טדי כבר לכלך את הכדור בבוץ.
***
קרבתי את הווירוס לאוזן של נועם שישב לידי בטקס. נועם שמע את מה שאני שמעתי ונבהל.
"אימא'לה, מה זה?" נועם רעד.
"כמו ששמעת, ווירוס," אמרתי.
"לא," אמר נועם, "לא, לא, לא, אתה אמרת את זה וקרבתי את הדבר העגול והאדום הזה."
"נשבע לך שלא אני אמרתי," ממש רציתי שיאמין.
"סורי, אני לא מאמין," אמר נועם.
"מה אתה רוצה שאני אעשה כדי שתאמין לי? מה?" ממש רציתי שיאמין.
"לא יודע," אמר נועם, "תחשוב על הוכחה."
נועם הסתכל עליי.
"אני אמרתי את זה, לא שאול," אמר הווירוס, אני רוצה להזכירכם שקרבתי את הווירוס לאוזנו של נועם, ולכן הוא שמע את זה. אני רוצה להזכירכם עוד משהו, שנועם הסתכל עלי באותו זמן שהווירוס דיבר, וראה ששפתי לא נעות, והאמין לי.
"בסדר, אני מאמין לך," אמר נועם.
"מה? מי? מו? מה?" שאלתי.
"הווירוס אמר לי שהוא אמר את זה קודם," אמר נועם, "וראיתי ששפתיך לא נעות."
***
זה קרה בבית ספר 'בית הזיתים'. עכשיו אתם אמורים להבין למה עברתי בית ספר.
אתם תתפלאו אם אספר לכם שטדי לא היה תלמיד באותו בית ספר?
הוא עשה את עצמו כילד טוב, שרוצה להתנדב ולעזור בבית ספר הזה, אבל אז התברר להם שהוא רצה להרוס את הבית ספר הזה.
כל המורים ניסו לתפוס אותו כדי לקחת אותו למשטרה, הרי אחרי מעשה כזה כמובן ששולחים לכלא, הם לא הצליחו. עד הרגע הזה שבו המנהלת עברה לידם, ויואב צעק: "המנהלת! המנהלת!" והיא שמעה את הצעקות האלה והסתכלה עליהם ורצה לתפוס את טדי. יואב לא נתן לטדי לברוח, וכך המנהלת תפסה אותו ולקחה אותו לכלא.
טדי נכנס לכלא לשלוש שנים, על ערבות של חצי מיליון שקל.