חיים חדשים-ההחלטה..

קצת על עצמי:
קוראים לי יובל אני בת 13.. אני נמוכה עם עיניים חומות,וצבע שער שטני. אני אוהבת לשיר ולרקוד!

אני לומדת בבית ספר רמת-חיים ,באמת שלא כל כך טוב לי שם…
יום אחד הלכתי לבית ספר וכמה בנים התחילו להציק לי,אני לא יכולתי לסבול את זה..
ואמרתי לאבא שלי כמה וכמה פעמים לעבור בית ספר אבל הוא לא האמין לי הוא חשב שאני סתם אומרת את זה..
אבל מצד שני יש לי שם חברות טובות ,אם אני יעזוב אני יתגעגע אליהם…

עד שיום אחד אבא שלי בא אלי ואמר לי:
"יובל" אמר בשקט..
"מה?" אמרתי לו..
"המורה שלך התקשרה ?!" אמר..
"למה? מה היא אמרה לך??"אמרתי בפחד..
"אני רק עכשיו הבנתי שמה שאמרת הוא נכון המורה שלך סיפרה לי שהיא ראתה את הבנים האלה היום מציקים לך"אמר..
"נוו אז מה החלטת?" אמרתי..
"את באמת רוצה לעבור בית ספר?" אמר..
"אבא אתה יודע כמה פעמים אמרתי לך שמציקים לי בבית ספר ואתה לא התייחסת?!" אמרתי בכעס..
"אני יודע, אני מצטער אבל רק עכשיו גיליתי שזה באמת.." אמר..
"טוב,אבל אני צריכה לחשוב על זה עדיין,אני יתן לך תשובה מחר" אמרתי..

אבא יצא מהחדר ואני נהייתי עצובה ושמחה ,מצד אחד אני יכולה עכשיו לעבור בית ספר וככה לא יציקו לי יותר,אבל מצד שני יהיה לי קשה לעזוב את החברות שלי …

~בבוקר~

קמתי בבוקר הלכתי לבית ספר,ונכנסתי לכיתה ..
סיפרתי לנעמה החברה הכי טובה שלי(נעמה היא גבוהה עם עניים ירוקות ושער חום…) שאולי אני עוזבת את הבית ספר והיא נהייתה עצובה..
"מה באמת את עוזבת?!" אמרה בפליאה..
"אני לא יודעת עוד לא החלטתי" אמרתי בעצב..
"אני יהיה עצובה אם לא תהיי פה" אמרה..
"אני גם, אבל אני לא יכולה שימשיכו להציק לי פה,לא טוב לי כאן..אבל אני לא יודעת מה לעשות מחר אני יתן לך תשובה…

הלכתי הביתה ואבא היה בבית,נכנסתי לחדר ואבא נכנס אחריי ואמר לי "נוו מה החלטת?"
"אמממ…"