חברה אינטרנטית

"אולי תעזוב כבר את המחשב?מאז שחזרת מבית הספר אתה שקוע במכשיר הזה." אמרה לי אמא בקול כועס "טוב הנה אני עוזב," עניתי לדבריה באותו הקול.
אבל את האמת לא רציתי לסגור אותו,רציתי להמשיך להתכתב עם לינוי החברה האינטרנטית שלי.
הכרנו לפני חצי שנה באתר "כולנו שווים", באתר נמצאים נכים מכל הארץ, מתכתבים שם אחד עם השני, משוחחים בקבוצות ולפעמים אפילו משחקים ביחד. והדבר הכי כייפי שיש באתר זה ששם מרגישים בנוח לספר הכל, אתה מספר הכל לילדים שבמצב שלך, שמבינים אותך, זאת התחושה הכי מספקת שיש.
כן,הכל דרך המחשב וכן, אני נכה זה קרה לפני 6 שנים שהייתי בדיוק בן 6,זה קרה ביום הולדת שלי, היום שאז כילד קטן היה הכי כיף ומרגש בישבילי.
אני לא זוכר הרבה, אבל מה שאני זוכר זה שאני אבא שלי ויניב אחי הגדול שאז היה בן 10 נסענו לאכול במסעדה,ובדרך חזור זה קרה, מכונית התנגשה בנו מקדימה בחוזקה, היא נסעה בנתיב שלנו ובמהירות חזקה הנהג כנראה היה שיכור, אני הייתי מאחורה,הם מתו ואני הפכתי לנכה, הרגליים שלי השתתקו ומאז אני בכיסא גלגלים,מאז היומולדת שלי, היומולדת של הילד הקטן בן ה6. היום הזה הוא כבר לא יומולדת,היומולדת שלי, היום שאמור להיות הכי חשוב לי הפך ליום זיכרון לאחי ולאבי,מאז אני לא חוגג ימי הולדת כבר 6 שנים.
וללינוי מה קרה? לינוי גם משותקת ברגליים מאותה תאונה כמו שאני עברתי מוזר לא? גם אני חשבתי בהתחלה.
כשאני ולינוי הכרנו ישר היה קליק, עברתי תקופה קשה בבית הספר בתחילת שנה,זה היה בית ספר חדש,בית ספר של ילדים רגילים.
כל חיי הייתי בבית ספר של ילדים מוגבלים ונכים, בתחילת כיתה ו זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בבית ספר רגיל, אני לא אפרט אבל ניצלו את התמימות שלי,את זה שאני נכה ואני לא יכול להרביץ לאף אחד,או לעמוד בכלל.
בתקופה הזאת ברחתי לאתר,ברחתי ללינוי שישר עזרה לי ותמכה בי.
היום יש לי חברים בבית הספר וגם חברים באתר, אבל לינוי היא החברה הכי טובה שלי,אפילו שאני לא ראיתי אותה אף פעם או שלא שמעתי את הקול שלה אף פעם או שאני מכיר אותה רק חצי שנה,אני מרגיש איתה בטוח, והאמת? אני מרגיש טוב שלא נפגשנו עדיין,אני לא רוצה שניפגש, אני לא הילד הכי גבוה והכי יפה אני ילד ג'ינג'י עם נמשים, אני מנגן בחליל צד והדבר האהוב עליי הוא לקרוא,בספרים רוב הפעמים מציגים את הילד המכוער או השונה,כי עם יציגו מישהו חתיך עם עיניים כחולות הספר לא יהיה מעניין.הדבר שאני הכי אוהב זה שבסוף הילד המכוער הזה הופך להיות הגיבור,את זה שאוהבים,ואפילו שמעריצים.