השקר פרק ראשון

שלומיק

"שלום לכם ילדים נתחיל בשעורי בית מי עשה שיעורי בית"

כולם הרימו יד ורק אני לא, ידעתי שהרב ישאל וצדקתי הוא שאל

" שלומיק למה גם הפעם לא עשית שיעורי בית?"

"הרב אני מבקש סליחה אבל אתמול ממש לא יכולתי זה ממש פיקוח נפש כיבוד הורים אמא שלי הייתה צריכה שאני אעזור לה עם האחים הקטנים ולא יכולתי לסרב אתה מבין"

"אני מבין שלומיק זה בסדר אבל כמה ימים כבר לא עשית שיעורים אני אדבר עם אמא שלך כי בכול זאת עזרה עם האחים הקטנים חשובה אבל היא לא יכולה לבוא על חשבונך יש מבחן בעוד שבוע ואתה צריך ללמוד"

"לא הרב בבקשה אל תדבר עם אמא שלי אני אגיד לה אתה לא צריך"

"טוב אבל שזה לא יחזור שוב"

"כול הכבוד עשית את זה"

"שתוק כבר"

אתם בטח לא מבינים מי זה שלידי מחמיא לי על הדבר הרע שעשיתי אז ובכן אני אספר לכם מהתחלה ואז תבינו, הכול התחיל לפני חצי שנה, יום אחד חזרתי הביתה ושמעתי את אחי הגדול ואמא שלי רבים וזו לא הפעם הראשונה…..

לאן הלכת? אני רוצה לדעת לאן הלכת?

"אמרתי לך לאן כמו בכול יום לישיבה!"

"הרב שלך התקשר היום ואמר שלא באת כבר שבוע אתה משקר לאן אתה הולך!?"

שוב פעם כמו תמיד מייד נכנסתי לחדר מי בלי לשאול דבר לאחר דקה נכנס אחי ניסהר כששאלתי אותו למה הוא כועס הוא ענה לי בעצבים….

"זה לא עניינך אז אל תתערב!"

"אבל למה אמא כועסת עליך?"

"כי היא חושבת שאני משקר לה"

"ואתה משקר לה?"

"ברור שכן! כבר נימאס לי מהלימודים, אז לקחתי לי שבוע חופש אז מה בשביל זה צריך לצעוק ככה"

"מה? מה זאת אומרת שבוע חופש?"

"יצאתי עם חברים חיים פעם אחת לא!?"

"מה זאת אומרת חיים רק פעם אחת?"

"זאת אומרת שכדאי לנו ליהנות עכשיו כי מחר נמות"

"מה! מחר נמות?! אני לא רוצה למות!"

"לא לא התכוונתי לזה, שמעת פעם את האימרה אכול ושתו כי מחר נמות"

"ההה! שמעתי אבל המלמד אמר שזה משפט של גויים אנחנו יהודים לנו יש עולם הבא"

"נו אז אני היום פחות מסתדר עם אלוקים, ורוצה קצת ליהנות"

"אז שיקרת? ואיך אפשר לא להסתדר עם אלוקים הוא אבא שלנו?"

"עזוב אותי טוב שלומיק אני רוצה לישון!"

לא הבנתי אותו בכלל אבל גם לא שאלתי עוד כי הוא היה כועס עליי, ואז הארון הגיע הביתה ואמר שמחכים לו לשחק כדור רגל ואם אני רוצה לבוא שאלתי את אמא והיא אמרה כן בתנאי שאחזור בזמן להכין שיעורי בית, יצאנו לשחק ונהנתי מאוד הבקעתי שלושה גולים ולא רציתי לחזור הביתה הארון אמר שמאוחר ואני אמרתי שיחזור ואני אבוא עוד מאט, המשכתי לשחק עם כולם עד החושך שהיה כבר ממש מאוחר, כולם חזרו הביתה ואני רציתי לבחון את עצמי פעם אחרונה אם אני מסוגל להכניס חמישה גולים ברציפות פעם אחרונה והביתה הבטחתי לעצמי, בגול הרביעי החטאתי והחלטתי לעשות פעם אחרונה אחרונה ניסיון נוסף, בפעם השלישית היה כבר ממש מאוחר וכשראיתי מה השעה נבהלתי אבא כבר בטח חזר הביתה והוא יכעס ממש! מה לעשות!? מה לעשות?!, ואז עלה במוחי רעיון, אולי אני המרך את עצמי בבוץ והלך קצת צולע כאילו קיבלתי מכה וזה יסביר למה איחרתי אבא לא יכעס הוא ירחם עלי כי יבין שנפצעתי ולכן לקח לי זמן לבוא הביתה אבל אז חשבתי זה שקר אסור לשקר, אבל מי צד שני אבא יעניש אותי אם לא השקר ה.ם ה.ם אולי רק הפעם רק הפעם אני מבטיח, עשיתי את זה נמרחתי בבוץ שיחקתי כאילו אני צולע שאמא ואבא ראו את זה הם כול כך דאגו לי סיפרתי להם סיפור על מה שקרה לי שהתכוונתי לחזור הביתה אבל עשיתי תנועה לא נכונה ונפלתי וסובבתי את הקרסול, שאמא שאלה למה החברים שלי לא עזרו לי אמרתי לה שזה כבר היה בדרך הביתה והם גם כן חזרו הביתה, בסוף אמא נישקה אותי וחיבקה עודדה אותי וגם אבא אמר לי כול הכבוד שהייתי גיבור וחזרתי הביתה לבד למרות הכאב ושאם ימשיך לכאוב גם מחר אז אני לא יהיה חייב ללכת לבית הספר, התקלחתי והתלבשתי ואז אמא חבשה לי את הרגל ונתנה לי מרק חם ושוקו חם ואז היא סיפרה לי סיפור והלכתי לישון, בבוקר שקמתי הרגשתי עייף מעולם לא הרגשתי כול כך עייף שאמא שאלה אותי איך הרגל ואם אני מרגיש שאני יכול ללכת לבית ספר חשבתי לרגע ואז ניפלט לי "לא", היא דאגה לי והתקשרה לרב היא סיפרה לו את הסיפור שסיפרתי לה ואז הביאה לי ארוחת בוקר למיטה ושוקו חם, אחרי האוכל הלכתי לישון ממ זו הייתה שינה מתוקה אבל כשקמתי גיליתי להפתעתי שאני לא לבד היה לי מאין גוש כזה לבן מכוער מוזר על הסמיכה שנירא כמו כדור לבן קטן, הרמתי אותו ואז ראיתי שהוא מחייך ויש לו עיניים כאלה כמו של חתול והוא קופץ וצוחק נבהלתי נורא והוא צחק ואמר….

"אל תיבהל ילד קטן אל תיבהל, כי אני בסך הכול חלק ממך"

"מה? מה זה מה אתה!? מי אתה!?"
הוא שוב צחק ואמר

"אני השקר שלך תיראה איך אני קופץ ומשתולל בדיוק כמו שאתה קפצת אתמול והשתוללת רק שלי אין רגלים לשבור אבל אל תדאג חבר אני כאן כדי לשמור אלך עד שתחלים"

"איזה לשמור מה לשמור אני בכלל לא חולה!"

הוא צחק

"הא באמת "לא ידעתי" ברור שידעתי, אני כאן ואני כאן כדי לאישהר ולא אתן לך להיפטר ממני בקלות"

כול הזמן הוא קפץ ורקד וציחקק ואני לא הבנתי למה?

"מה כול כך מצחיק אותך?!"

(אמרתי ממש בכעס)

"אני צוחק כי אני מאושר כי הענקת לי חיים!"

"מה אתה? מה אתה רוצה ממני? ומתי אתה הולך!?"

"אני שקר,אני לא רוצה ממך כלום רק להיות חבר שלך ואני לא הולך מי כאן כי אני לא רוצה ולא יכול כי אין לי רגלים אז איך אני אלך?"

"זה לא מפריע לך? שאתה צריך לקפוץ ככה כמו כדור פינפונג"

"נכון, אבל עכשיו עזוב את זה עוד רגע יגיע לכאן חבר והוא ירצה לראות מה שלומך ולהביא לך שיעורים תגיד לו שאתה עדיין לא מרגיש טוב ואם אתה יכול רק הפעם להעתיק ממנו"

"מה פתאום! זה שקר!"

"נו ומה אני.., הרי אני כאן כדי לעזור לך מי אמר ששקר זה דבר רע הינה עובדה שאבא קרא לך אתמול גיבור וכול הזמן אתה מקבל פינוקים מאמא וכול זה בזכותי אז מה רע בשקר?"

"מי דבר שקר תרחק!"

"נכון אבל מה אתה מעדיף לעשות שיעורים ותזכור שיש את של היום ואת של אתמול, אתה יודע פעם אחת לא תזיק רק פעם אחת גם אלוקים יסלח קשה לי להאמין שהוא יכעס על ילד חמוד כמוך רק בגלל שקר אחד קטן הרי אתה כול כך צדיק עוזר לאמא תלמיד חכם תמיד עושה שיעורים לומד עם אבא ותמיד לומד המון בעיקר בשבת אז שהש.ם יכעס על שקר קטן נו באמת אפילו אבא שלך לא היה כועס על זה והש.ם יותר רחמן מאבא שלך"

"אבל עם השקר הזה זה כבר שלוש שקרים"

"נו באמת זה רק טיפה בים לעומת כול המעשים הטובים שעשית לא כן ח, הרי למי יש כוח עכשיו לעשות את כול השיעורים ואל תישכח שיש גם המון שיעורים בחשבון ואתה הרי שונא חשבון הוא חבר טוב שלך למה שלא יעזור לך ויעתיק לך את החומר"

"עכשיו זה גם שיעתיק!"

"למה לא זה החבר הכי טוב שלך"

"מי זה נו כבר גלה לי!"

(דיג דוג)

"הינה רואה כבר לא צריך לנחש פשוט תפתח לו"

קמתי לפתוח את הדלת וכבר ניחשתי מי זה זה בטח אליהו החבר הכי טוב שלי חשבתי לעצמי אם הוא החבר הכי טוב שלי אז זה אומר שהוא בטח יסכים לעשות בשבילי את זה החלטי לבדוק את זה ולו רק בשביל לראות עד כמה אליהו הוא באמת חבר נאמן, פתחתי וזה הכן היה הוא הלכתי לאט כאילו כואב לי והוא דאג לי עזר לי לחזור לחדר והתנצל על שהטריח אותי ישבנו ודיברנו הוא סיפר לי על טונות השיעורים שיש ואני כמעט ברחתי כשראיתי את כול העמודים שהוא סימן לי ואז החלטי לבחון אותו זאת הזדמנות טובה למה לא? רק פעם אחת רק פעם אחת אחרונה….

"ה.ה.ם אליהו אני יכול לבקש טובה?"

"כן בטח כול מה שאתה צריך"

"אני עדיין לא כול כך מרגיש טוב תוכל בבקשה לעשות לי את השיעורים אני ממש חולה ויש לי גם סחרחורת"

"באמת? יו זה ממש נורא, אבל אתה חושב שזה בסדר לעשות ככה?"

כשחשבתי על זה לרגע ידעתי שלא אבל אז יצא מי פי בלי שליטתי

"בטח שכן הרי זו ממש מצווה אתה עוזר לחבר חולה"

לא ידעתי למה אמרתי זאת ואז ראיתי את "שקר" צוחק בצד וגודל אומר לי בלחש טוב מאוד רק תרוויח מי זה, לא הייתי כול כך בטוח בזה אבל כבר נכנסתי לזה אני לא יכול לעצור כאן

"אתה חושב שהרב יסכים?"

"תאמין לי אם הרב היה במקומך הוא היה עושה אותו דבר, אבל אל תספר לו טוב?"

"למה לא?"

"כי אני מתבייש שהוא ידע אז לא בסדר?"

"טוב בסדר, אז עכשיו אם אתה לא מרגיש טוב אני אלך, קח תרגיש טוב רפואה שלמה"

הוא נתן לי חפיסת שוקולד והלך, כשהוא יצא אני הסתכלתי על השוקולד ואז על הדלת ואז שוב על השוקולד ואז נישכבתי על המיטה באנחה מסתכל על התיקרה ולא יודע מה לחשוב

"למה אתה לא אוכל משוקולד?"

"לא יודע לא בא לי?"

"למה זה נראה טוב ממ תוכל"

"לא רוצה עזוב אותי תן לישון"

"כרצונך אבל אני אחזור אז אל תישכח אותי כי אנחנו חברים"

והוא נעלם, לא הייתי בטוח מה אני מרגיש טוב רע רע מאוד או אולי, לא יודע הרי אני לא צריך לעשות שעורים קיבלתי שוקולד וכולם אוהבים אותי אז למה בכול זאת אני מרגיש רע כאילו אני מתבייש וכאילו יש מי שמאוכזב ממני אבל איך מאוכזב ממני אם אף אחד לא יודע, נכון, נכון? , נכון לא? נכון?, אבל מה שאני שואל את עצמי זה האם אני באמת חבר של היצור הזה כן? או לא? והאם אני בכלל רוצה להיות חבר שלו? לא יודע מישהו מוכן לענות לי כי אני לא יודע!.