הרימון שרצה להיות גדול

היו היה רימון קטן, הרימון הקטן רצה להיות גדול כי כל הרימונים האחרים היו גדולים, עברו המון שנים וכולם רצו שהוא יגדל, אבל לא, הוא לא גדל, הוא נשאר קטן, הרימון חשב לעצמו "אני נורא רוצה להיות גדול, מה אעשה ?"

כול הרימונים היו בתוך גן גדול ויפה שם היו נפגשים, צוחקים ומשחקים, בוקר אחד הרימון הקטן טייל לו בגן חשב לעצמו " אני רוצה מאד לגדול אולי אשאל מישהו אם יש לו רעיון" להפתעתו של הרימון הקטן הוא פגש צנצנת דבש ותפוח פנה הרימון ואמר להם "אני קטן ואני רוצה להיות גדול יש לכם תרופה בשבילי ?" חשב התפוח ואמר "יש לי תרופה טעימה היא גם עוזרת למראה אז קח אותה ונראה" בין רגע הפך הרימון הקטן לצבע ירוק ולא הפסיק להתעטש "אאאאפפפפצ'צ'צ'יייי" כך התעטש לו הרימון הקטן בלי להפסיק, התפוח היה חסר אונים ולא ידע איך לעזור "סליחה" אמר התפוח "לא לזה התכוונתי תרגיש טוב" והרימון הקטן המשיך בדרכו, לאחר כמה דקות חזר הרימון הקטן לצבעו הרגיל והאפצ'ים נגמרו ולצערו הרב הוא לא הצליח לגדול אפילו לא בסנטימטר.
הלך הרימון הקטן בשביל וראה אגם גדול באגם היה דג יחיד ומיוחד, הרימון הקטן חשב "נראה לי שזה דג משאלות".
"שלום דג" פנה הרימון לדג "אתה דג משאלות ?"
"כן" ענה הדג "במה אוכל לעזור לך ?"
"אני רימון קטן ואני רוצה להיות גדול יותר"
"זה כל משאלתך ?" שאל הדג
"כן" ענה הרימון הקטן וקיווה בליבו שמשאלתו תתגשם והמשיך בדרכו לא לפני שהודה לדג המשאלות.
פתאום הרימון הקטן ראה שופר "אני נורא קטן ואני רוצה להיות גדול יש לך תרופה מתאימה בשבילי ?"
חשב השופר האם יש לו דרך לעזור לרימון ופתאום צץ לו רעיון "כן אוכל לעזור לך רימון קטן בקרוב תהיה רימון גדול כמו שחלמת" השופר נשף בחוזקה לכיוון הרימון הקטן והרימון הקטן לאט לאט גדל וגדל.
הרימון שמח כל כך וכשהגיע אל ביתו היה לכל הרימונים קשה לזהות אותו אבל כל מי שגילה שזה בעצם הרימון הקטן שמח בשבילו מאד מאד, הרימונים שמחו ורקדו ואילו הרימון חשב בליבו "הדג הוא בהחלט דג משאלות הוא הקשיב לבקשתי ואז השופר הגדיל אותי".
היה הרימון מאד שמח ומרוצה מעצמו וכל בוקר קם לו עם חיוך גדול לכל שאר הרימונים החברים.

הערת ביניים: כשאלוהים ברא את האדם הוא נשף בו ואז נכנסה בו רוח החיים ובגלל זה תוקעים בשופר והשופר נשף ברימון הקטן כמו שאלוהים נשף באדם וכך הצליח השופר להגדיל את הרימון