הפרחים בגינה של ויולט

ביום קיצי אחד, בגינה צבעונית, כל הפרחים נכנסו לוויכוח.
כולם אהבו את מי שגידלה אותם מאז שעוד היו באדמה- ויולט.
יום אחד הם התווכחו- איזה פרח ויולט יותר אוהבת?
השושנים המגונדרים צעקו: "אותנו ויולט הכי אוהבת- אותנו היא גידלה ראשונה!"
הורדים התגוננו: "אז מה? היופי שלנו עולה על של כולכם!"
החמניות המנומשות אמרו: "אנחנו יודעות שהיא שתלה אותנו בגלל אהבתה לשמש."
הרקפות התביישו, ואמרו: "אבל חברים.."
הנרקיסים המתנשאים קטעו את הרקפות, וצעקו: "אני מלך הפרחים, אותי היא הכי אוהבת!"
הסיגליות המתוקות נעלבו, ואמרו: "חברים, זה ממש מעליב- אותנו היא הכי אוהבת."
הסחלבים היקרים אמרו: "היא אוהבת אותנו הכי הכי, בגלל השווי המדהים שלנו!"
הרקפות לא וויתרו, ואמרו: "אבל רגע…"
הטוליפ עצרו את הרקפות, ואמרו: "היא אוהבת אותנו יותר!"
האירוס שאלו: "ולמה כך? אנחנו הפרחים היפים ביותר!"
הכלניות והנוריות, שדומות הן מאוד, צעקו: "העובדה שאתם יפים לא אומרת כלום, ומה לגבי הריח? הריח שלנו הוא המתוק ביותר!"
השושנים התעצבנו, ואמרו: "עצרו לרגע, אנחנו יפים יותר מכל הפרחים בגינה, ואנחנו בריח מדהים עוד יותר מכולכם יחד. ברור שהיא אוהבת אותנו הכי!"
ויולט נכנסה לגינה, וראתה את הפרחים מתווכחים.
היא נעמדה על שרפרף העץ וצעקה: "עצרו את הוויכוח!"
כל הפרחים השתתקו.
ויולט אמרה: "אני לא אוהבת אחד יותר ואחד פחות, אני אוהבת את כולכם באותה מידה- לכולכם יש דברים פשוט נפלאים להציג. אהבתי אליכם היא גדולה, אבל אל נא תתווכחו בגללי."
הרקפות אמרו: "זה מה שניסינו להגיד בכל הוויכוח. ויולט אוהבת את כולנו באותה מידה, כי כולנו טובים ומדהימים באותה מידה- וצבעינו השונים זה מה שעושה את הגינה הזאת יפה."