הפיל והדבורה-

הפיל והדבורה-
התעופפה לה דבורה קטנה,לבד, ראתה פיל ענק,
התקרבה, נפנפה בכנפיה, זמזמה ואמרה: "שלום לך פיל נהדר, אני רואה שגם אתה לבד,
האם אוכל להתארח אצלך? אני בודדה ומעט עצובה, אשיר ואזמזם לך וכשתהיה רעב,
דבש אאכיל אותך".
הרים הפיל את החדק של גבוה ואמר לדבורה: "את דבורה קטנה וחצופה ,
ובנוסף לכך גם טיפשה, עופי מכאן לפני שאבלע אותך בשנייה".
ובקול חזק, כשהחדק שלו משמש כחצוצרה, צחק וצחק, צחוק איום ונורא,
עד שבכל היער אחזה בהלה.
זמזמה הדבורה ושוב ביקשה, התחננה , "בוא נהיה חברים, אני מאד בודדה וחסרה לי חברה" .
והפיל רק המשיך לצחוק בקול כה רם עד שכל היער רעד כמו ברעידת אדמה.
כל כך נעלבה הדבורה ועל הפיל מאד כעסה ,
נעמדה על החדק הארוך שלו , עקצה ועקצה,
הפיל אז שאג שאגה נוראה ,בכל היער אחזה חלחלה ומהומה.
על מה השאגה? מי יודע מה לפיל קרה ? שאלו כולם בבהלה,
הפיל נאנח, אוי, החדק שלי כואב נורא ויש בו גם תפיחה נוראה.
ניסה הפיל את הדבורה לתפוס, להפיל ולרמוס, אך זו הקטנה,
היתה ממנו זריזה, הרחק משם התעופפה,
והפיל המסכן נשאר עם העוקץ , הנפיחות בחדק והכאב הנורא,
ומאז את הלקח למד, אין לזלזל אף לא בחיה הכי הקטנה .