הנסיך שידע והנסיך שהסתיר

בעיר רחוקה יפה וקסומה,
גר נסיך שהסתיר המחפש אהבה,
הנסיך שהסתיר נולד למלך ומלכה,
שכינו את בנם כנס וברכה,

יום אחד יפהיפה ומואר,
הנסיך שהסתיר יצא לו לכפר,
בלבוש מלכותי ועם חיוך על פניו,
יצא הנסיך לפגוש את חבריו,

כשפגש בהם נודעה לו הבשורה,
נסיך חדש שידע הגיע לממלכה,
לבו של הנסיך התמלא בחשש,
ודרש לראותו כה חרד ונואש,

הנסיך יצא לדרכו בחזרה,
בזעם ובכעס צעד לכניסה,
פתח את פיו וצעק בעלבון,
"מי זה שיתפוס את מקומי בארמון?"

הנסיך שידע הסתובב בבהלה,
ולבו של הנסיך שהסתיר החסיר פעימה,
לפתע פחדים לא היו בלבו,
רק חשש לפרפרים המשתוללים בבטנו,

הנסיך שידע ניגש לנסיך שהסתיר,
הציג את עצמו והתחיל גם לשיר,
"הוא שידע והוא שהסתיר, האחד הוא חזק השני הוא שביר"

הנסיך שהסתיר הודיע בהצהרה,
"הפסק זאת ומיד, אינני סובל שירה"

הנסיך שידע נראה מבולבל,
פניו נפלו ונעשה מתוסכל,
"מה הנסיך בלבו שם מסתיר? לא הכרתי אחד המתעב את השיר"

הנסיך שהסתיר קפא במקום,
בנסיך שידע רצה רק לנקום,
"לא אתן לשיחה זאת להמשיך אף יותר, התייצב מחר בארמון ונראה מי המוצלח ביותר"

הנסיך שידע לא היסס לענות,
"אחכה לך שם עם פרחים וחרבות"

יום למחרת הבוקר הגיע,
יש אור בחוץ והשחר כבר אינו מפציע,
יושב לו בחוץ הנסיך שהסתיר,
מחכה ומחכה ומתחיל גם לשיר,

"הוא שידע והוא שהסתיר, האחד הוא חזק והשני הוא שביר…"

"הנסיך שהסתיר לא צריך לשקר, הנסיך שידע כבר יודע יותר"

הנסיך שהסתיר הסתובב בבהלה,
צופה בנסיך שידע משלים את המנגינה,
בידו הימנית חרב אצילים,
ובידו השמאלית זר ממגוון של פרחים,

"שאלחם כאדם או שאלחם כמתנקש?"

הנסיך שידע אפילו לא היה צריך לנחש,
וישבו יחד כל לילה בשארית חייהם,
עם דאגות בלבם אך עם אושר בידיהם,
ועד אור הבוקר המשיכו לשיר,

הנסיך שידע, והנסיך שהסתיר.