הילה. הפליאה.

הילה. הפליאה.
17.01.2013.

אצלנו במטבח רצפה הייתה שבורה: הלוח (בלעטות) נסדקו וחלק נשברו. וכדי לא למעוד ולהשיג מראה אסתטי, חלקים הכי מכוערים כיסיתי בשטיח מחדר השינה.
זמן לתיקונים לא היה – גילה קטנה גדלה עצלנות, תחילה על הידיים, לאחר מכן בזחילה, אחר כך התחילה בהליכה, גדלה וראתה את השטיח כל הזמן.
הגיע הזמן, והיא הלכה לגן של ילדים החי קטנים, בבית פרטי מכיל 5-6 ילדים ואנחנו החלטנו לתפל ברצפה.
במהלך הבנייה, חברה שמה ריצפה לא כל כך טוב והיו כמה מקומות שבהם בלטות נסדקו ולכן, אחת האפשרויות הראשונות היה הרצון להחליף את הרצפה לחלוטין, אבל זה הייתה משימה גדולה, הקשורה לפירוק ופינוי של רהיטים. ומקום היה אחד – מרפסת. אז באביב.
התחלנו החנות: לחפש בלטות, מבצע.
חיפושים לא היו מוצלחים – בלטות מקוריות אי אפשר היה להסיג לא לפי גואל, לא לפי צבע, לא לפי טיב. היה צריך לפנות בשביל זה לחברה שספקה אותם במהלך הבנייה, וכך עשינו.
התברר שבלטות אלה – איטלקיות ופעם בשנה, בכמויות קטנות הם מגיעים על פי הזמנה. הזמנו והתחלנו לחכות. והמתנה הייתה חודשים. וכל הזמן הזה, כאשר גילה הייתה הגיע אלינו, היא ראתה את שטיח שכיסה את הבלטות שבורות.
לבסוף הרצפה תוקנה ושטיח חזר לחדר שינה.
כשגילה הגיעה, היא כמעט מייד שמה לב לשינוי וזה הדאיג אותה – היא ביקשה להיות בידיים, הצביע על המקום שממנו נעלם שטיח והתחילה משהו לברבר. היא עוד לא מדברת הקול, אבל אפשר להבין אותה, כי היא פנתה שתי כפות ידות כלפי מעלה, והיה ברור שמשהו חסר. הדאגה שלה היה אפשר להבין – נעלם משהוא המוכר, אז אנחנו פשוט לאט, לאט הסברנו והרנו לה שעל זה אפשר ללכת תחילה בידיים , ולאחר מכן נתנו לה ללכת לבד.
בזה הכל נגמר!
וכשהיא רוצה להראות שמשהו לא לרוחה (כאשר משהו אוסרים), אז סוגרת בכפות הידיים פנים ומורידה את ראשה – כך שמסתכלת ברצפה.
כשהיא עדיין מתלבטת עם התגובה שלה, אך חושדת שזוממים משהו, שהיא לא אוהבת, מורידה ראש קצת למטה, מסתכלת עקום ובודקת את הצעדים הבאים שלנו – האם אנחנו נתעקש.
אז היא הופכת להיות מאוד דומה ללירון.