המסע של לי וחבריה

המסע של לי
לי ושחר בנות (12)
ליה הייתה בת יחידה.
אמא שלה, נופר (33) אלמנה מנקה בחנות תכשיטים.
אבא של לי, אלי נפטר מסרטן כשלי הייתה בת 10. החברים של ליה הם עדי, בן, ואדם חנון מחשבים משקפים .
השוטר גדי (38)
השוטרת החשדנית חן (25) הבעלים של חנות התכשיטים
דן (55)
העוזר של דן, בני (33)

העלילה: הייתה גניבה של היהלום הלבן. התכשיט הכי יקר בחנות. מאשמים את נופר בגניבה, לי והחברים שלה היחידים שיכולים לפתור את זה. סצנה:1 פנים לילה חנות התכשיטים

(השוטרים מצלמים את הזירה, חלק מהשוטרים מגבים עדות מדן ובני)
השוטר נתן (22)
המפקד, יש כאן משהו ? ( השוטרים ודן הלכו לכיוון של נתן)
גדי: דבר נתן, מה מצאתם ?
נתן: מצאנו כובע בזירה..
דן: של מי הכובע הזה? זה הסמל של החנות ?
בני: הכובע הזה שייך לנופר המנקה שלנו
חן (בחשדנות): איך אתה יודע שזו היא ?
בני (בכעס): סליחה אני חשוד במשהו? את לא רואה שהכובע הזה מלוכלך כמו של מנקה? דרך אגב לאישה הזאת אין הרבה כסף, תמיד שמתי עליה עין.
גדי: טוב נבדוק את זה.. (השוטרים מתפנים והחנות כבר מאחור)
סצנה: 2 (חוץ לילה חניון. (גדי עומד להיכנס לרכב חן עוצרת אותו)
חן: חכה שניה.. זה מחשיד אותי. גדי (סקרן): מה מחשיד ?
חן: זה לא משנה לך שעוד לא עשינו עדיין כלום? רק נכנסו וישר הוא מאשים..
(נתן יוצא מהחנות, הטלפון מצלצל וחן שומעת את הטלפון) חן: באו נלך אחריו!
גדי: תגידי את נורמלית? אם הוא יתפוס אותנו? מה יגידו עלינו?
חן ( בכעס): אתה זוכר שאתה חייב לי.. אני ניצחתי בהתערבות שלנו.
גדי (מאויש): טוב נזוז.
(גדי וחן עוקבים אחרי ההליכה של נתן. התחילה השיחה) "תקשיב זה אצלנו, לקחתי. הפלנו אותה בפח." "טוב תקשיב בעוד יומים נפגשים, אני אגיד לך איפה מחר בערב."
"טוב אני נכנס לרכב, ביי. הצלחנו במשימה." (הרכב מניע ונוסע) (חן וגדי מאחורי הקיר)
חן (כועסת): אמרתי לך גדי.
גדי' טוב יש לנו בעיה חן..
חן: מה הבעיה? שמענו הכל. גדי: זה בסדר ששמענו אבל אנחנו צריכים לזה הקלטה, שהוא מודה בזה.. אנחנו
צריכים לדעת איפה הם נפגשים בעוד יומיים.
חן: יש לי משהו, אבל צריכה אותך בראש פתוח.
גדי: נו דברי כבר, הבנתי שאני צריך להקשיב לך.
חן: אז תשמע מה אנחנו עושים מחר.
סצנה : 3 פנים בית לי בוקר סלון (נופר קמה מהספה) נופר:
לי קדימה, אם את רוצה שאני אקח אותך לבן, נזוז.
( לי יוצאת מהמטבח לסלון )
אני באה, אני באה!
אפשר לחשוב יום שישי יום קצר..
נופר: יום קצר אולי בשבילך.. אצלי זה יום קצר ועדיין מנקים הרבה, זה הכי מבאס.
(נופר ולי הלכו לכיוון הדלת הכניסה, לי פתחה את הדלת. חן וגדי חיכו שם)
נופר: אפשר לעזור לכם ?
גדי: אני רב פקד גדי, וזו חן.
האם את יודעת שנגנב היהלום הכי יקר בחנות ?
נופר (מופתעת): מה? היהלום הלבן? איך אני קשורה לזה ?
חן: אז זהו שאת חצי קשורה לזה. נופר( בפחד): אני לא עשיתי כלום!
גדי: את בטוחה? חן ( כועסת): נו תפסיק להלחיץ אותה.. אנחנו יודעים שלא עשית דבר.
לי: אז מה אתם רוצים מאמא שלי ?
גדי: תגידי נופר, איפה הכובע שלך? של העבודה ?
נופר: שכחתי אותו בעבודה.
גדי: אז בגלל ששכחת את הכובע שלך, הצליחו להפיל אותך.
נופר: מי עשה את זה? סתם גנב ?
חן: לא, בני.
נופר: איזה בני? העוזר של דן? לא יכול להיות.
גדי: זה הוא גנב את זה, שמענו אותו בשיחה בטלפון.
טוב אנחנו זקוקים לעזרה שלכם. חן: למען האמת אנחנו צריכים את לי איתנו..
לי (מופתעת): מה אני צריכה לעשות ?
חן: אני משערת שיש לך חברים טובים שישמחו לעזור לך.
נופר (בדאגה): כן יש לה.. אבל איך הם קשורים לזה? אני לא רוצה שיסתבכו..
גדי: אל דאגה יש לנו תוכנית, אנחנו רק צריכים שיתוף פעולה. חן: תגידי חמודה, את יכולה להשיג את חברים שלך שיבואו לכאן עכשיו ?
לי: כן אין בעיה גם ככה רצינו להיפגש בבית של חבר שלי, אני עולה לחדר שלי להתקשר אליהם.
(לי הלכה לחדרה)
נופר: שבו שבו, אפשר לתת לכם משהו לשתות? אולי מיץ תפוזים ?
חן: נשמח תודה.
(נופר הלכה לכיוון המטבח) סצנה 3 פנים חדר לי. לי (מתקשרת בוידאו בווצאפ לחברים של לי).
לי: היי חברים מה קורה ?
בן: לי איפה את! אנחנו מחכים לך.
לי: אני יודעת, רציתי לבוא.
היי עדי, אדם .
עדי: למה את בבית שלך עדיין ? לי: אז זהו אני צריכה שתבואו לפה.. אני צריכה אתכם.
אדם: במה? למה ?
לי: בלי שאלות, יש פה שוטרים. (השלישיה בהלם צעקו "מה" ביחד) עדי: מה? למה ?
לי: נספר לכם שתבואו, ביי.
בן: טוב אנחנו באים.
(לי יוצאת מהחדר) סצנה :4 סלון ילי והשוטרים מחכים.
נופר: תרצו עוד משהו ?
גדי: לא תודה. (נשמעה דפיקה) לי: פתוח. (עדי פתחה את הדלת.)
עדי::לי מה קורה כאן ?
לי: אנחנו זקוקים לכם, למשימה . אדם: איזו משימה ?
לי: לעזור לאמא שלי, תקראו לשוטרים חן וגדי, הם החברים שלי עדי, בן ואדם.
חן: היי לכם, אנחנו צריכים אתכם. אתם חושבים שאתם יכולים לעזור לנו ?
עדי: במה מדובר ?
בן: מה קרה בכלל?
לי: מאשמים את אמא שלי בגניבה..
עדי(קמה מדאגה) מה? זה לא יכול להיות! נופר לא תעשה את זה!
גדי: נכון מאוד עדי. נופר לא עשתה כלום. אתם צריכים להביא לנו הוכחה .
אדם: אולי תספרו לנו מה קרה ? חן: אז כך, גנבו את החפץ היקר בחנות.
אדם: איזה? חפץ היהלום הלבן ? חן: כן איך אתה יודע? שמעת עליו ?
אדם: כולם מכירים אותו, הוא שווה חצי מליון שקל.
בן: איך אתה יודע אינשטיין ? אדם: אולי אם תיכנס לאינטרנט תלמד כמה דברים (בצחוק)
גדי: טוב אין זמן חברים.
חן: מי שגנב את היהלום זה העוזר של המנהל, נתן. האם פגשתם את דן ונתן פעם אישית ?
עדי: לא, לא פגשנו אותם!
גדי: מצוין אז תקשיבו זה התוכנית שלנו, חן.
חן: תודה גדי אז ככה, אנחנו צריכים הוכחה בהקלטה מה שנתן עשה.
בן: מה אנחנו צריכים לעשות ? גדי: אתם שלושתכם הולכים ללכת לחנות ביחד.
נופר: למה שהם ילכו לחנות ?
חן: הם הולכים לבקש בכאילו תרומות, יש פה עוגיות שאתם נותנים וסיכה.
אדם ( נרגש): אני לא מאמין זה הסיכה. (כולם המומים)
בן: איך אתה מכיר את זה ?
אדם: אני מתעסק במחשבים
בן: הדבר הזה אולי סיכה, אם זה לא סיכה רגילה.
חן: נכון מאוד הסיכה הזו אפשר לשמוע ממנה ולהקליט וכך נשמע את נתן.
גדי: נכון מאוד, יש מחר מפגש ואנחנו רוצים לדעת איפה ומתי. בעזרת הסיכה נצליח.
עדי: אז מה עושים ?
גדי: תקשיבו אתם עכשיו הולכים לחנות, הולכים להשיג את נתן ולתת לו את הסיכה.
בן: טוב אנחנו נזוז עכשיו ?
חן: אנחנו צריכים שתהיו שם עוד חצי שעה.
גדי: אנחנו צריכים הודעה ממכם שאתם שם.
עדי: למה ?
גדי: אתם תכנסו אחרי השיחה שלי עם דן.
לי: איזה שיחה ?
חן: אנחנו צריכים שזה יהיה אמין, ולכן גדי יגיד לדן שעצרנו את נופר.
עדי: למה ?
גדי: נכון, אבל בטח אחרי שנגיד להם את זה, נתן ידבר בטלפון עם המכר שלו, ואז אחרי השיחה שלי איתו, תכנסו מיד לחנות.
טוב נזוז.
בן: כדאי שאנחנו גם נצא.
נפתור את זה לי.
(נופר מלווה את השוטרים לי והחברים מתחבקים)
לי: ביי תצליחו.
עדי: נצליח .
( לי ונופר מתחבקות)
לינ אני סומכת עליהם.
נופר: גם אני!
סצנה 5 חוץ בוקר ( עדי, אדם ובן מחכים לטלפון של חן.)
(הטלפון מצלצל)
בן: כן חן אנחנו כן !
חן: אוקי תקשיבו, גדי הולך להתקשר לדן. אחרי זה אתקשר אליכם.
בן: אוקי אנחנו מוכנים.
חן: ביי.
אדם: מה היא אמרה ?
בן: חן תגיד לנו מתי לצאת.
עדי: חברים זה נתן! הוא הולך לאוטו שלו. אם הוא יילך לא נצליח!
בן: בואו נזוז אחרת הוא יילך. אדם: אבל חן אמרה שלא. תתקשר אליה !
בן: טוב אני מתקשר לחן, אתם תלכו.
חן: מה קרה בן ?
בן: חן. נתן יצא מהחנות! הוא הלך לכיוון האוטו, הוא התכוון לנסוע.
חן: אז תלכו לכיוון שלו.
בן: שלחתי את עדי ואדם לכיוון שלו, אני יגיד לך שנצליח ביי.
חן: ביי. ( נתן עומד להיכנס לרכב, עדי עצרה אותו)
עדי: סליחה אדוני, תוכל לעזור ? נתן: במה מדובר ?
אדם: אנחנו תורמים לחיות במצוקה, אתה רוצה לתרום אולי 5 שקלים ?
נתן: בשמחה אין בעיה, בואו נראה.. נו קבלו 10 שקלים. אתם שניים, תצליחו.
עדי: חכה אדוני, תרשה לנו להביא לך משהו?
נתן: אין צורך.
אדם: רק קח, זה עוגיות שכולם מקבלים וסיכה של כלב, בבקשה תקבל את זה.
נתן: טוב תנו תודה לכם. נקווה שתצליחו בתרומות! להתראות חברים.
עדי: תודה, ביי.
בן ראה מרחוק מה שקרה והתקשר לחן.
עדי ואדם באו לכיוונו. סצנה 6 פנים חנות: (הטלפון מצלצל, דן עונה) דן: הלו?
גדי: הלו, זה גדי השוטר.
דן: נו, מה קורה ?
גדי: עצרנו את נופר.
דן: אני לא מאמין שזו נופר.. מה קורה עכשיו ?
גדי: אנחנו נוציא ממנה הכל! תוך כמה ימים, תשובה.
טוב אני אלך לחקור אותה באופן אישי ביי.
דן: ביי תודה. סצנה 7 בוקר תחנת משטרה: (חן וגדי מאזינים לנתן.) (נתן רכב פנים נוסע)
נתן: שומע? הכל הסתדר. דיברתי עכשיו עם דן, עצרו את נופר, כמו בדיוק בתוכנית. נפגשים מחר בשעה 10 בבוקר בחניה של השדה תעופה.
הגעתי לחברת הביטוח, דן התמים הזה לא חשוד בדבר. האכלתי את השוטרים טוב טוב. ביי. סצנה 8 תחנת משטרה:
גדי: הצליח לנו! מחר אנחנו שם ! חן: הצליח לי חקירה ראשונה. גדי: מעכשיו אני לא מתווכח עם מה שאת אומרת.
סצנה 9 בוקר חוץ חניה שדה תעופה: (חן וגדי ממתנים למפגש) (חן וגדי קולטים בן אדם עם חליפה בספסל, לפתע הגיע האוטו של נתן. הוא יצא מהרכב והלך לכיוון הספסל) חן הלכה בזהירות לכיוון שלהם.
נתן: תביא את הכסף.
גדי: עצרו! אתם עצורים!
נתן: מה זה צריך להיות?! מה אתם עושים כאן ?
חן: השאלה מה אתה עושה כאן עם היהלום?
נתן: אין לי מושג.. אני לא עשיתי דבר. (עדי ואדם הופיעו לעבר נתן) עדי: תרצה לתרום משהו? (בצחוק)
נתן: מה אני לא מבין.
גדי: בזכות הילדים, האלו הצלחנו להפיל אותך. הסיכה הזו זו סיכת הקלטה, שמענו אותך.
נתן: אני לא מאמין.
נופר: אתה לא מאמין.
נתן: נופר אני (נובח)
נופר: אני לא רוצה לשמוע אפילו. חן: תקחו ממנו את היהלום.
קחו אותם מפה ! ( השוטרים לוקחים את נתן לניידות)
גדי: טוב אנחנו צריכים להביא את היהלום לחנות, ניקח אתכם לשם. אני חושב שמגיע לך התנצלות נופר.
נופר: אני מקווה.
סצנה 10 פנים חנות בוקר: דן (מופתע) תראי נופר, אני לא יודע מה להגיד.. איך קרה דבר כזה? נופר: העיקר זה נפתר בזכות לי. לי: בזכות החברים שלי.
עדי: לא. בזכות כולנו, כולם לקחו חלק.
בן: סוף טוב הכול טוב.
אדם: אפשר עכשיו לראות את היהלום?
דן: למה לא. ( דן פתח את התיבה והוציא את היהלום) אדם: וואו.
גדי: טוב אנחנו צריכים ללכת, יש לנו לחקור מישהו.
חן: אתה מתכוון שאני אחקור אותו.
גדי: בטח! את. בזכותך אנחנו פה. (השוטרים יצאו מהחנות, דן מלווה אותם.)
דן: תודה לכם.
חן: אתה לא צריך להודות לנו, לילדים האלו צריך להודות.
דן: בהחלט.
נופר: טוב אתה רוצה שאני אנקה ?
דן; לא אני לא רוצה שתנקי בכלל. נופר; למה דן? אתה רואה שאני לא אשמה .
דן: אני מצטער נופר, את לא מנקה כאן יותר.
לי: אבל…
דן: אבל את כן הולכת להיות העוזרת שלי, את יודעת אין לי עוזר עכשיו.
נופר: וואו תודה.
דן: את לא צריכה להגיד כלום, זה פיצוי למה שנתן עשה לך.
עדי: הצלחנו חברים!!
לי: תודה לכם! ידעתי שאתם יכולים.
בן: טוב אנחנו נזוז.
דן: חכו שניה, ילדים יש לי משהו לתת לכם.
נופר: אתה לא צריכה לתת כלום. דן: הנה זה תכשיטים קטנים בשבילכם.
לי: וואו תודה.
עדי: כמה זה שווה?
נופר: עדי זה לא יפה.
עדי: סליחה זה יפה מאוד.
אדם: זה שווה מאה שקל.
בן: איך אתה יודע ? אדם: כי ראיתי כאלו באינטרנט. בן: אה יפה.
אדם: כן ואם תסתכל יש מחיר בתכשיט.
בן: אה…
(כולם צחקו, לי ונופר התחבקו) לי. הצלחנו חברים.
עדי: כן, ביחד. אחד בשביל השניה. (החבורה מתחבקים) רואים את היהלום כותרת