האילה והצבי

האיילה והצבי
מעשה באילה שהלכה לטייל ביער.
יום יפה אחד יצאה האיילה לטיול ביער,
השמש זרחה והיה חמים ונעים. בעודה מטילת להנאתה פגשה האיילה\ צבי יפה קרניים,
הביט הצבי באיילה בהערכה רבה והתפעל ממראה עיניו,
אמר הצבי לאילה : מה יפה את איילת חן, האפשר להצטרף אליך לטיול?
הביטה האיילה בצבי יפה הקרניים והאציל ,חשבה רגע קט ואמרה:
ברצון ובשמחה אלך איתך צבי יפה קרניים. הלכו להם הצבי והאיילה לטיול ביער,
הביטו זה בזו גרגרו בהנאה חיברו זנבות,
בינתיים שקעה השמש וביער החלה להתפשט החשכה,כדאי לחזור , אמר הצבי לאיילה,
אכן כדאי, ענתה היא, אך אני לא יודעת איך לחזור, ובלילה מסוכן בייער.
אל תדאגי איילה חביבה אני פה איתך אשמור ואגן עליך מפני חיות רעות.
רבצו להם הצבי והאיילה מתחת לעץ כדי לישון עד יאיר השחר.
פתאום נשמעו קולות שאגה לא רחוק מהם ,
נצמדה האיילה לצבי כשהיא רועדת מפחד, הקולות התקרבו אליהם עוד ועוד
וכהרף עיין נעמד מולם נמר נוראי כשהוא חושף את שיניו ומוכן להתנפל ולטרוף אותם.
הצבי קם ומיד נעמד על רגליו , לרגע אחד ארוך נעמדו הנמר והצבי זה מול זה כשהם מוכנים להיאבק.
הצבי כדי להגן על האיילה אהובתו ואילו הנמר על ארוחת הערב שלו.
התקרב הנמר עוד צעד לעבר הצבי ועוד צעד וזאת-
כשפיו פעור ושיניו חשופות ובעיניו מבט זועם.
אז התאושש הצבי ופתח במתקפה על הנמר, התנפל עליו וניגח אותו בקרניו הארוכות עוד ועוד,
ניסה הנמר לנעוץ את שיניו בצבי אך ללא הצלחה.
ניסה הנמר להתחמק מקרניו של הצבי אך לא הצליח גם בזאת.
לבסוף נפל הנמר על האדמה כשהוא פצוע וזב דם.
האיילה שראתה כל זאת-ניגשה לצבי ליקקה אותו ואמרה לו:
אמיץ וגיבור אתה צבי יפה קרניים אוהב אותך לעד,
נשק לה הצבי ושאל אותה : התהיי לי לאישה?
הו כן בבקשה האמצא יפה, חכם ואמיץ ממך בכל היער כולו?
וכך הם חיו את כל חייהם באושר ובשמחה כשהם מגדלים יחד את צאצאם העופרים.
אילה